”הֶעָלִים, וְהַלּוּלָבִים, וּמֵי גְּפָנִים, וּסְמָדַר, מֻתָּרִים בָּעָרְלָה וּבָרְבָעִי וּבַנָּזִיר, וַאֲסוּרִים בָּאֲשֵׁרָה.“ (משנה, מסכת ערלה – פרק א, משנה ז)
”התחדשה הבריאה,התאנה חנטה פגיה, הגפנים סמדר, קול התור נשמע, ריח הפרחים נוזל כבשׂמים, הכל נעור לחיים חדשים“ (ונוס ושולמית, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)
"והגפנים סמדר" - כשנופל הפרח והענבים מובדלים זה מזה ונכרים כל ענבה לעצמה קרויה סמדר (רש"י על שיר-השירים ב' - פסוק י"ג). אבן־עזרא כתב על פסוק זה: "כשיצא ציץ הגפן".