ערך זה עוסק בפעלים כִּנָּה וכֻּנָּה, בכִּנָּה (חרק) ובכַּנָּה (כַּן ומונח חקלאי). לערך העוסק בכֵּנֶה (צורה שגויה של כֵּן - מביע כוונות אמתיות); ראו כןב.
במקרא המילה מופיעה בצורות "כִּנִּים" ו"כִּנָּם": "וַיַּעֲשׂוּ־כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת-הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ, וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה" (שמות ח יג). צורת היחיד "כִּנָּה" אינה מופיעה. לפי כמה מהפרשנים, כִּנָּם היא צורת יחיד (שם עצם כללי) שבה ה הוחלפה ב-ם. כך לפי ראב"ע: "ותהי הכנם: שם המין. והמ"ם נוסף או הוא תחת ה"א ואינו שורש". לעומתו, רש"י מפרש: "הרחישה פדולייר"א [רחישת הכינים] בלע"ז", ללא התייחסות להחלפת אותיות. על־פי אבן־שושן, "כֵּן" בפסוק "וְישְׁבֶיהָ כְּמוֹ־כֵן יְמוּתוּן" (ישעיה נא ו) הוא צורת זכר יחיד, אולם רוב פרשני המקרא והתרגום לארמית ("ויתבהא אף אינון הכין ימותון") מבינים את הבטוי "כמו כן"= גם הם כך. והשווה ללשונות שמיות אחרות: באכדית: "kalmatu" ובארמית: "כַּלְמְתָא", "קַלְמְתָא".
המילה קיימת גם בארמית, כגון בתרגום משלי שהמילה ”לְזוּת“ (משלי ד, פסוק כד) מתורגמת: "וכנתא". מקור המילה מאכדית: kanānu - עטף, ונמצאו גם שימושים של שורש knn/qnn בהוראת: עיוות, עקום, סלסול.[2]
בחז"ל מופיעה גם הצורה: "כינון": "וַיְכֹנְנֶךָ- רבי דוסתיי בן יהודה אומר: עשך כנונים כנונים מבפנים שאם תעלה אחת מהם על גבי חבירתה אי אתה יכול לעמוד." (ספרי דברים שט)
בארמית המילה 'כִּנְתָּא' היא כינוי למעיים, ובעיקר למעי העקום.[3] בסורית, ܟܸܢܲܬ ܫܸܪܵܐ (כִּנַת שִׁרָא) הוראתו: חבל הטבור.
”חבילה של גמי וכנה של שבחין וטומוס של שטרות ועורות כשאין עבודין - אם התקינן בעל הבית מטלטלין אותן, ואם לאו, אין מטלטלין אותן.“ (תוספתא, מסכת שבת – פרק יד, הלכה ד)
1. מקביל לפיניקית: 𐤊𐤍 (כן) - שתיל, הרכבה.[1] קרוב גם לאכדית: kannu - ענף, וכן לסורית: ܟܢܐ (כנא) - ענף[2]. גזור משורש כ־נ־ן המקראי בהוראת: יסוד, בסיס, כי השתיל הוא היסוד שממנו גדל הצמח הגדול.[3]
2. משורש כ־נ־ן המקראי בהוראת: יסוד, בסיס. קיים בהוראות דומות גם בסורית: ܟܲܢܵܐ - בסיס, תֶּמֶךְ; ואכדית: kannu - מעמד לסיר. הפירוש במשנה אינו מוסכם, ויש שפירשו שהכוונה לכַּנָּה ב[4].
”וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ“ (תהלים פ, פסוק טז) - רוב הפרשנים הבינו מצד ההקשר שהכוונה 'נטיעה' של גפן (ע"פ פסוק ט' במזמור), וע"פ ההקבלה ל"בֵּן" שבהמשך הפסוק שמשמש בהוראה מושאלת ל'ענף'[5]. אחרים פירשו שהכוונה 'גִּנָּה' ע"פ חילוף ג↔כ[6]. רש"י פירש שהוא תואר: "המבוססת והמיושבת" (כמו הוראה 2), ורד"ק פירש בהוראת מכון (משורש כ־ו־ן, והדגש אינו לחסרון נ' שורשית), והוא כינוי לבית המקדש (השוו שמות ט,כט). ולדעת כמה מהפרשנים הוא פועל בציווי מוארך שהוראתו: 'כונן'.[7]
הערוך (כן2): "כן- האמה שמסרגלין בה הספרים והלוח שתחתיה. ויש מפרשים: הכן הוא עץ גדול וישקלו עליו הכספין, והכנא הם המאזנים שקורין בלע"ז אישתדיר"א (estadera)."