מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
כוס
הגייה *
kos
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר ונקבה
שורש
דרך תצורה
משקל קוֹל
נטיות
ר׳ כּוֹסוֹת; כּוֹס־, ר׳ כּוֹסוֹת־
כוס זכוכית.
כלי קיבול לנוזלים , הנועד לשתייה .
”וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת-הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל-כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת-הַכּוֹס עַל-כַּף פַּרְעֹה“ (בראשית מ , פסוק יא )
”תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי, דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה"“ (תהלים כג , פסוק ה )
"לילה לילה, פותחים שולחן ושותים כוס יין משובח" (איפה אני ואיפה הם , מאת יוסי בנאי )
"רק לשבת על כוס קפה, עם הזאת שתמיד מעל לכל המצופה" (זאת שמעל לכל המצופה , מאת דני סנדרסון )
כוס תקנית היא בעלת נפח של 240 מ"ל .
בהשאלה: גורל, בדרך כלל בצורה "מנת כוסו ".
"מצא כל איש את מנת כוסו לו" ("שלג לבנון", נתן אלתרמן )
מקבילות בשפות שמיות נוספות: אוגריתית: 𐎋𐎒 (כס); פיניקית: 𐤊𐤎 (כס); אכדית: kāsu ; ערבית: كأس (כַּאְשׂ); ארמית: כָּסָא; אבלאית: 𒄀𒋗 (גִישׁוּ). השוו גם חיתית: 𒂵𒀀𒍣 (קַאזִי), מצרית עתיקה: ku-ṯi. משערים שמפרוטו-שמית: kaʔs.
קרוב אל כיס
כלי קיבול לשתייה
كُوب (תעתיק: כוּב)
컵 (תעתיק: keop)
רומנית: pahar
רוסית: стакан (תעתיק: stakán)
שוודית: glas
תאילנדית: ถ้วย (תעתיק: tûai)
תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
כוסות
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
כוס
הגייה *
kos
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
דרך תצורה
משקל קוֹל
נטיות
ר׳ כּוֹסִים; כּוֹס־, ר׳ כּוֹסֵי־
כוס החורבות בטבע
לשון המקרא מין דורס לילה זעיר .
אכדית: כֲּסֻ (kasu). שם הציפור מופיע במכתבי ערד כנראה כשם פרטי [1] . לפי מילון התלמוד של יסטרוב, אפשר שזהו ה"קַדְיָא" (גם "קַרְיָא") בלשון חז"ל.
לדעת אהרוני שמו נגזר מצליל המייתו – "כוס-כוס". מנדלי מו"ס, בהסתמכו על מפרשים שונים, מציין כי "שמו מלשון "מכוסה", כלומר נעלם ונסתר הוא מעיני הכול או שמא מכוסה בנוצות רבות.
על פי האבן עזרא (ויקרא יא יז) עוף זה נקרא כוס משום שהוא מכוסה מבני אדם וחי במקומות לא מיושבים; והוסיף הרד"ק שהכוס חי במדבריות וחורבות יישובים ולכן הוא נקרא בתהילים 'כוס חרבות' כוס שחי בחרבות (תהילים קב ז).
תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
כוס
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
כוס
הגייה *
kus
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
כ־ס־ס
דרך תצורה
שאילה
נטיות
[סלנג] , בוטה פות, נרתיק, איבר המין הנשי.
מערבית: كُسّ (כֻסּ) מצוי בכתב חרטומים (היראטי) בהגיית כֵט kꜣt ; להלן הירוגליף כֵּ-ט kȝ-t , בתוספת אידאוגרמה מימין, בצורת בשר או איבר (אותה המילה משמשת גם בהוראת יגע-עמל, וזונה ):
↑ יוחנן אהרוני, כתובות ערד ,ירושלים,מוסד ביאליק,תשמ"ו - 1986,עמ'-69