בני ישראל

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל[עריכה]

לשון המקרא כינוי לעם היהודי.
- ”עַל-כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה.“ (בראשית לב, פסוק לג)
לשון המקרא בניו של יעקב.
- ”וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.“ (בראשית מב, פסוק ה)

הצרף מופיע בתנ"ך מאות פעמים. בהגדרה השנייה בניו של יעקב הם בני ישראל – שיעקב נתכנה "ישראל". ההגדרה הראשונה מתייחסת לעם ישראל מאחר ובני העם היהודי הם צאצאיו של יעקב אבינו שכאמור נתכנה ישראל.

ערך בוויקיפדיה: יהודים