עוכר ישראל
מראה
עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | עוכר ישראל |
הגייה* | okher israel |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ע־כ־ר |
דרך תצורה | צירוף |
נטיות |
- [כינוי גנאי] מי שפועל כנגד העם היהודי.
- ”כנראה, גם יד המלמד שלי היתה באמצע! והראיה, כי תיכף-ומיד הודיעו לו את הפסק, ובאותו השבוע, בערב שבת, כשבא אלינו השוחט, אך דרכה רגלו על המפתן, וזה רץ לקראתו בחימה שפוכה:
– עוכר ישראל, מומר להכעיס!... – ותפשו בערפו והשליכו לחוץ...“ (טוב, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה) - ”האחד קרא לו בדחן, והשני — עוכר ישראל ומשחית לב בני הנעורים, איש איש לפי דרכו“ (פֶּרֶץ סְמוֹלֶנְסְקִין עַל אֹדוֹת ״נְקַּם בְּרִית״, מאת ראובן בריינין, בפרויקט בן יהודה)
- ”מה עשה שלום, הנער השובב, זה שעתיד להיות הסופר שלום-עליכם? הוא הקשיב למענה-הלשון שלה, ובלילות לאור הנר, באין איש רואה, ערך רשימה מכל הקללות והחרפות והגידופים לפי סדר האלף-בית, אין אות חסרה. מקוצר-המקום אעתיק רק אות ע' לדוגמה:
"ע. – עבודה זרה, עביט של שופכין, עגמת-נפש, עוּבּר במעי אמוֹ, עיוור-עיניים, עוכר ישראל, עולל ויונק, עורף-כלבים, עטרת-תפארת, עיט על הפגרים, עכבר, עפר ואפר, עציץ נקוב, עצל, עצם בגרוני, עקיצת עקרב, עיקש ופתלתוֹל, ערל-שפתיים, עירום ועריה, עשן לעיניים".“ (י"ד ברקוביץ, יוצר שלום-עליכם העברי, מאת אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)
- ”כנראה, גם יד המלמד שלי היתה באמצע! והראיה, כי תיכף-ומיד הודיעו לו את הפסק, ובאותו השבוע, בערב שבת, כשבא אלינו השוחט, אך דרכה רגלו על המפתן, וזה רץ לקראתו בחימה שפוכה:
מקור
[עריכה]- מקור הביטוי בתנ"ך, בדברי המלך אחאב לאליהו הנביא: ”וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב, אֶת-אֵלִיָּהוּ; וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו – הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל?“ (מלכים א׳ יח, פסוק יז)
וכן כמדרש שם לעכן בן כרמי: ”וּבְנֵי כַּרְמִי, עָכָר; עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מָעַל בַּחֵרֶם.“ (דברי הימים א׳ ב, פסוק ז)