עוכר ישראל

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עוכר ישראל
הגייה* ׳okher israel
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ע־כ־ר
דרך תצורה צירוף
נטיות
  1. [כינוי גנאי] מי שפועל כנגד העם היהודי.
    • "כנראה, גם יד המלמד שלי היתה באמצע! והראיה, כי תיכף-ומיד הודיעו לו את הפסק, ובאותו השבוע, בערב שבת, כשבא אלינו השוחט, אך דרכה רגלו על המפתן, וזה רץ לקראתו בחימה שפוכה:
      עוכר ישראל, מומר להכעיס!... – ותפשו בערפו והשליכו לחוץ..."
      (טוב, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)
    • "האחד קרא לו בדחן, והשני — עוכר ישראל ומשחית לב בני הנעורים, איש איש לפי דרכו" (פֶּרֶץ סְמוֹלֶנְסְקִין עַל אֹדוֹת ״נְקַּם בְּרִית״, מאת ראובן בריינין, בפרויקט בן יהודה)
    • "מה עשה שלום, הנער השובב, זה שעתיד להיות הסופר שלום-עליכם? הוא הקשיב למענה-הלשון שלה, ובלילות לאור הנר, באין איש רואה, ערך רשימה מכל הקללות והחרפות והגידופים לפי סדר האלף-בית, אין אות חסרה. מקוצר-המקום אעתיק רק אות ע' לדוגמה:
      "ע. – עבודה זרה, עביט של שופכין, עגמת-נפש, עוּבּר במעי אמוֹ, עיוור-עיניים, עוכר ישראל, עולל ויונק, עורף-כלבים, עטרת-תפארת, עיט על הפגרים, עכבר, עפר ואפר, עציץ נקוב, עצלף עצם בגרוני, עקיצת עקרב, עיקש ופתלתוֹל, ערל-שפתיים, עירום ועריה, עשן לעיניים"."
      (י"ד ברקוביץ, יוצר שלום-עליכם העברי, מאת אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)

מקור[עריכה]

  • מקור הביטוי בתנ"ך, בדברי המלך אחאב לאליהו הנביא: "וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב, אֶת-אֵלִיָּהוּ; וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו – הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל?" (מלכים א׳ יח, פסוק יז)

מילים נרדפות[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: אנטישמיות