מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אויב
הגייה * oyev
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש א־י־ב
דרך תצורה משקל קוֹטֵל
נטיות נ׳ אוֹיֶבֶת; ר׳ אוֹיְבִים, אוֹיְבֵי־; נ"ר אוֹיְבוֹת;
לשון המקרא שונא , אדם או גוף עוין , הרוצה ברעתו של המושא.
”אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.“ (שמות טו , פסוק ט ) ”בִּנְפֹל אויביך [אוֹיִבְךָ] אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ.“ (משלי כד , פסוק יז ) . ”וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.“ (אסתר ז , פסוק ו ) "שמור את חבריך קרובים – ואת אויביך קרובים עוד יותר". מילה מקראית. הפועל אָיַב .
בכתובות תגלת פלאסר III, ובנו שלמנאסר V באכדית , מצויה התיבה אָיָיבֻּ :ayyābu במשמעות "צורר ", "אויב" [1] מילים נרדפות [ עריכה ] הערות שוליים [ עריכה ]
↑ THE ROYAL INSCRIPTIONS OF TIGLATH-PILESER III AND SHALMANESER V: AN AT-A-GLANCE AKKADIAN GLOSSARY OF THE RINAP 1 CORPUS (2011-2012) - Jamie Novotny, עמ'-5
