מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
אויב
|
הגייה* |
oyev
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
א־י־ב
|
דרך תצורה |
משקל קוֹטֵל
|
נטיות |
נ׳ אוֹיֶבֶת; ר׳ אוֹיְבִים, אוֹיְבֵי־; נ"ר אוֹיְבוֹת;
|
- לשון המקרא שונא, אדם או גוף עוין, הרוצה ברעתו של המושא.
- ”אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.“ (שמות טו, פסוק ט)
- ”בִּנְפֹל אויביך [אוֹיִבְךָ] אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ.“ (משלי כד, פסוק יז).
- ”וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.“ (אסתר ז, פסוק ו)
- "שמור את חבריך קרובים – ואת אויביך קרובים עוד יותר".
- מילה מקראית. הפועל אָיַב.
מילים נרדפות[עריכה]