מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אויב
|
| הגייה* |
oyev
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
א־י־ב
|
| דרך תצורה |
משקל קוֹטֵל
|
| נטיות |
נ׳ אוֹיֶבֶת; ר׳ אוֹיְבִים, אוֹיְבֵי־; נ"ר אוֹיְבוֹת;
|
- לשון המקרא שונא, אדם או גוף עוין, הרוצה ברעתו של המושא.
- ”אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.“ (שמות טו, פסוק ט)
- ”בִּנְפֹל אויביך [אוֹיִבְךָ] אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ.“ (משלי כד, פסוק יז).
- ”וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.“ (אסתר ז, פסוק ו)
- "שמור את חבריך קרובים – ואת אויביך קרובים עוד יותר".
- מילה מקראית. הפועל אָיַב.
מילים נרדפות[עריכה]
