מדוך

מָדוֹךְ

לשון חז"ל כלי־יד מאורך לכתישת תבלינים ובשמים במדוכה.
- ”תבלין נדוכין במדוך של עץ והמלח בפך ובעץ הפרור ובית הלל אומרים תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ“ (משנה, מסכת ביצה – פרק א, משנה ז)
עברית חדשה סוג של תא קולט אור המצוי ברשתית העין.
עברית חדשה כלי יד לתחיבת הקלע והתחמיש לתוך קדח הקנה של תותח או רובה נטען־לוע; חוטר לניקוי הקנה.
- ”מבטו נתקל בענף חלק והוא הוציא מתחת לחניתו את אולרו וכרת את הענף. – הנה זה יהיה מדוך כהלכה, – אמר בשרקו באויר בענף אשר בידו.“ (הקוזקים, מאת לב טולסטוי, תרגום: דוד שמעוני, בפרויקט בן יהודה)

1. הפועל המקראי ד-ו-ך.

2. בשל הדמיון הצורני לכלי הכתישה. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הביולוגיה הכללית (תשס"ט), 2009.

3. בשל הדמיון הצורני לכלי הכתישה.

כלי לכתישה

תא ברשתית

כלי טעינה

ערך בוויקיפדיה: מדוך