מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- הפעיל כוח על גוף והרחיקו ובהשאלה: פָּסַל, סרב לקבל משהו או מישהו.
- ”יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי-רוּחַ וּמַלְאַךְ יְהוָה דּוֹחֶה.“ (תהלים לה, פסוק ה)
- ”שָׁמְרֵנִי יְהוָה מִידֵי רָשָׁע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לִדְחוֹת פְּעָמָי.“ (תהלים קמ, פסוק ה)
- דחיתי את הצעת העבודה שקיבלתי.
- בהשאלה: העביר למועד מאוחר יותר מן המועד המתוכנן.
- ”אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלֹא דִין הוּא, מָה אִם שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵלּוּ שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ח, משנה ב)
- הוחלט לדחות את התחרות בגלל מזג האוויר הצפוי.
- אתה מוכרח ללמוד לדחות סיפוקים
- בהשאלה מן (1): עורר תחושת קבס.
- האוכל שהוגש במסעדה היה דוחה ולא עורר את התאבון.
- מקור הפועל במקרא. קרוב אל דחף. גם להדיח ונדח.
- מצרית-קדומה: dḫ, להשליך, להפיל; אידיאוגרמה של אדם-נופל:
השורש דחה
|
השורש ד־ח־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.
ד־ח־ה
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
דָּחָה
|
דּוֹחֶה
(ב׳ פעוּל: דָּחוּי)
|
יִדְחֶה
|
דְּחֵה
|
לְדְחוֹת
|
נִפְעַל
|
נִדְחָה
|
נִדְחֶה
|
יִדָּחֶה
|
הִדָּחֶה
|
לְהִדָּחוֹת
|
הִפְעִיל
|
-אין-
|
|
|
|
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
דִּחָה
|
מְדַּחֶה
|
יְדַּחֶה
|
דַּחֵה
|
לְדַחוֹת
|
פֻּעַל
|
דֻּחָה
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
|
|
|
|
| |
|