מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- הפעיל כוח על גוף והרחיקו ובהשאלה: פָּסַל, סרב לקבל משהו או מישהו.
- ”יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי-רוּחַ וּמַלְאַךְ יְהוָה דּוֹחֶה.“ (תהלים לה, פסוק ה)
- ”שָׁמְרֵנִי יְהוָה מִידֵי רָשָׁע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לִדְחוֹת פְּעָמָי.“ (תהלים קמ, פסוק ה)
- דחיתי את הצעת העבודה שקיבלתי.
- בהשאלה: העביר למועד מאוחר יותר מן המועד המתוכנן.
- ”אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלֹא דִין הוּא, מָה אִם שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵלּוּ שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ח, משנה ב)
- הוחלט לדחות את התחרות בגלל מזג האוויר הצפוי.
- אתה מוכרח ללמוד לדחות סיפוקים
- בהשאלה מן (1): עורר תחושת קבס.
- האוכל שהוגש במסעדה היה דוחה ולא עורר את התאבון.
- מקור הפועל במקרא. קרוב אל דחף. גם להדיח ונדח.
- מצרית-קדומה: dḫ, להשליך, להפיל; אידיאוגרמה של אדם-נופל:
השורש דחה |
השורש ד־ח־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.
ד־ח־ה |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
דָּחָה |
דּוֹחֶה
(ב׳ פעוּל: דָּחוּי) |
יִדְחֶה |
דְּחֵה |
לְדְחוֹת |
נִפְעַל |
נִדְחָה |
נִדְחֶה |
יִדָּחֶה |
הִדָּחֶה |
לְהִדָּחוֹת |
הִפְעִיל |
-אין- |
|
|
|
|
הֻפְעַל |
-אין- |
|
|
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
דִּחָה |
מְדַּחֶה |
יְדַּחֶה |
דַּחֵה |
לְדַחוֹת |
פֻּעַל |
דֻּחָה |
|
|
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
-אין- |
|
|
|
|
|
|