סרב

סֵרֵב או סֵרַב[עריכה]

התנגד לבקשה או לציווי ולא ביצע את המבוקש ממנו.
- מאי שנא לאברהם דאמרי, כן תעשה, ומאי שנא ללוט דקא אמרי, לא כי ברחוב נלין, אמר ר' אלעזר מכאן שמסרבין לקטן, ואין מסרבין לגדול מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ז
- ”העובר לפני התיבה - צריך לסרב, ואם אינו מסרב - דומה לתבשיל שאין בו מלח, ואם מסרב יותר מדאי - דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח. כיצד הוא עושה - פעם ראשונה יסרב, שניה מהבהב, שלישית - פושט את רגליו ויורד“ (בבלי, מסכת ברכות – דף לד, עמוד ב)
לשון חז"ל(גם סִרְהֵב) הפציר, הרבה בבקשה לאחר שיעשה כרצונו.
- ”היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו בתוך המשתה אמ' קונם לביתיך שני נכנס בתוך המשתה אסור לאחר המשתה מותר“ (תוספתא, מסכת נדרים – פרק ד, הלכה ח)
- ”היו מסרבין בו לשאת בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם“ (משנה, מסכת משנה – פרק נדרים, משנה ח)

2. במי שמסרב

1., או שזהו קיצור מפועל אחר - סִרְהֵב ”מניין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת, וחבל ועשה בו חבורה“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף כח, עמוד א)

לשון המקרא אדם עקשן וקשה. אינו נוח לקבל, שאינו מקבל מרות.
- ”אַל תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא כִּי סָרָבִים וְסַלּוֹנִים אוֹתָךְ וְאֶל עַקְרַבִּים אַתָּה יוֹשֵׁב מִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל תֵּחָת“ (יחזקאל ב, פסוק ו)