סרב
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
סֵרֵב או סֵרַב[עריכה]
ניתוח דקדוקי - פועל | |
---|---|
כתיב מלא | סירב |
שורש וגזרה | ס־ר־ב |
בניין | פִּעֵל |
- התנגד לבקשה או לציווי ולא ביצע את המבוקש ממנו.
- מאי שנא לאברהם דאמרי, כן תעשה, ומאי שנא ללוט דקא אמרי, לא כי ברחוב נלין, אמר ר' אלעזר מכאן שמסרבין לקטן, ואין מסרבין לגדול מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ז
- ”העובר לפני התיבה - צריך לסרב, ואם אינו מסרב - דומה לתבשיל שאין בו מלח, ואם מסרב יותר מדאי - דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח. כיצד הוא עושה - פעם ראשונה יסרב, שניה מהבהב, שלישית - פושט את רגליו ויורד“ (בבלי, מסכת ברכות – דף לד, עמוד ב)
- לשון חז"ל(גם סִרְהֵב) הפציר, הרבה בבקשה לאחר שיעשה כרצונו.
- ”היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו בתוך המשתה אמ' קונם לביתיך שני נכנס בתוך המשתה אסור לאחר המשתה מותר“ (תוספתא, מסכת נדרים – פרק ד, הלכה ח)
- ”היו מסרבין בו לשאת בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם“ (משנה, מסכת משנה – פרק נדרים, משנה ח)
גיזרון[עריכה]
- השורש מופיע פעם אחת במקרא במילה סָרָב.
- לא ברור מהו הקשר בין שני המובנים, אינטואטיבית מסרבים
- 2. במי שמסרב
- 1., או שזהו קיצור מפועל אחר - סִרְהֵב ”מניין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת, וחבל ועשה בו חבורה“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף כח, עמוד א)
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: word
סָרָב[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | סרב |
הגייה* | sarav |
חלק דיבר | תואר |
מין | |
שורש | ס־ר־ב |
דרך תצורה | משקל קָטָל |
נטיות | נ׳ ? ר׳ סָרָבִים |
- לשון המקרא אדם עקשן וקשה. אינו נוח לקבל, שאינו מקבל מרות.
גיזרון[עריכה]
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא י"מ לשון קוץ כמו המילה סלון הסמוכה לה.
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: word