סרב

סֵרֵב או סֵרַב

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	סירב
שורש וגזרה	ס־ר־ב
בניין	פִּעֵל

התנגד לבקשה או לציווי ולא ביצע את המבוקש ממנו.
- מאי שנא לאברהם דאמרי, כן תעשה, ומאי שנא ללוט דקא אמרי, לא כי ברחוב נלין, אמר ר' אלעזר מכאן שמסרבין לקטן, ואין מסרבין לגדול מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ז
- ”העובר לפני התיבה - צריך לסרב, ואם אינו מסרב - דומה לתבשיל שאין בו מלח, ואם מסרב יותר מדאי - דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח. כיצד הוא עושה - פעם ראשונה יסרב, שניה מהבהב, שלישית - פושט את רגליו ויורד“ (בבלי, מסכת ברכות – דף לד, עמוד ב)
לשון חז"ל(גם סִרְהֵב) הפציר, הרבה בבקשה לאחר שיעשה כרצונו.
- ”היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו בתוך המשתה אמ' קונם לביתיך שני נכנס בתוך המשתה אסור לאחר המשתה מותר“ (תוספתא, מסכת נדרים – פרק ד, הלכה ח)
- שגיאות פרמטריות בתבנית:צט/משנה
  פרמטרים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:משנה) אין מסכת משנה. ”היו מסרבין בו לשאת בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם“ (משנה, מסכת משנה – פרק נדרים, משנה ח)

גיזרון

השורש מופיע פעם אחת במקרא במילה סָרָב.
לא ברור מהו הקשר בין שני המובנים, אינטואטיבית מסרבים

2. במי שמסרב

1., או שזהו קיצור מפועל אחר - סִרְהֵב ”מניין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת, וחבל ועשה בו חבורה“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף כח, עמוד א)

נגזרות

מילים נרדפות

מיאן(1)
הפציר(2)

ניגודים

הסכים, ציית, קיבל

סָרָב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סרב
הגייה^*	sarav
חלק דיבר	תואר
מין
שורש	ס־ר־ב
דרך תצורה	משקל קָטָל
נטיות	נ׳ ? ר׳ סָרָבִים

לשון המקרא אדם עקשן וקשה. אינו נוח לקבל, שאינו מקבל מרות.
- ”אַל תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא כִּי סָרָבִים וְסַלּוֹנִים אוֹתָךְ וְאֶל עַקְרַבִּים אַתָּה יוֹשֵׁב מִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל תֵּחָת“ (יחזקאל ב, פסוק ו)

גיזרון

המילה מופיעה פעם אחת במקרא י"מ לשון קוץ כמו המילה סלון הסמוכה לה.

מילים נרדפות

סרבן

ניגודים

ראו גם