סרב

סֵרֵב או סֵרַב

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	סירב
שורש וגזרה	ס־ר־ב
בניין	פִּעֵל

1. התנגד לבקשה או לציווי ולא ביצע את המבוקש ממנו.

   • מאי שנא לאברהם דאמרי, כן תעשה, ומאי שנא ללוט דקא אמרי, לא כי ברחוב נלין, אמר ר' אלעזר מכאן שמסרבין לקטן, ואין מסרבין לגדול מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ז
   • ”העובר לפני התיבה - צריך לסרב, ואם אינו מסרב - דומה לתבשיל שאין בו מלח, ואם מסרב יותר מדאי - דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח. כיצד הוא עושה - פעם ראשונה יסרב, שניה מהבהב, שלישית - פושט את רגליו ויורד“ (בבלי, מסכת ברכות – דף לד, עמוד ב)

2. לשון חז"ל(גם סִרְהֵב) הפציר, הרבה בבקשה לאחר שיעשה כרצונו.

   • ”היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו בתוך המשתה אמ' קונם לביתיך שני נכנס בתוך המשתה אסור לאחר המשתה מותר“ (תוספתא, מסכת נדרים – פרק ד, הלכה ח)
   • ”היו מסרבין בו לשאת בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם“ (משנה, מסכת משנה – פרק נדרים, משנה ח)

גיזרון

• השורש מופיע פעם אחת במקרא במילה סָרָב.
• לא ברור מהו הקשר בין שני המובנים, אינטואטיבית מסרבים

 2. במי שמסרב

 1., או שזהו קיצור מפועל אחר - סִרְהֵב ”מניין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת, וחבל ועשה בו חבורה“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף כח, עמוד א)

נגזרות

• סירוב
• מסורב
• סרבן

מילים נרדפות

• מיאן(1)
• הפציר(2)

ניגודים

• ניגוד

תרגום

• אנגלית: word‏‏‏‏

סָרָב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סרב
הגייה*	sarav
חלק דיבר	תואר
מין
שורש	ס־ר־ב
דרך תצורה	משקל קָטָל
נטיות	נ׳ ? ר׳ סָרָבִים

1. לשון המקרא אדם עקשן וקשה. אינו נוח לקבל, שאינו מקבל מרות.

   • ”אַל תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא כִּי סָרָבִים וְסַלּוֹנִים אוֹתָךְ וְאֶל עַקְרַבִּים אַתָּה יוֹשֵׁב מִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל תֵּחָת“ (יחזקאל ב, פסוק ו)

גיזרון

• המילה מופיעה פעם אחת במקרא י"מ לשון קוץ כמו המילה סלון הסמוכה לה.

מילים נרדפות

• סרבן

תרגום

• אנגלית: word‏‏‏‏