מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | ביש |
| הגייה* | bish |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ב־י־שׁ |
| דרך תצורה | משקל קִיל |
| נטיות | ר׳ בִּישִׁין (גם: בִּישִׁים) |
- לשון חז"ל [ארמית] רַע.
- קיצור של ארמית באיש,[1] מקביל לעברית באוש 'רקוב', שורש ב־א־שׁ: באש 'נרקב'.
- הצורה המקורית 'באיש' מופיעה בארמית מקראית: ”קִרְיְתָא מָרָדְתָּא וּבִאישְׁתָּא“ (עזרא ד, פסוק יב) = 'הקריה המרדנית והרעה\בְּאוּשָׁה'.
- בארמית הביטוי "חזא ביה בישות" - הביט בו במורת רוח.
- מילה ממשלב גבוה יחסית. לרוב מופיעה כחלק מביטויים קבועים בלבד.
- עורר בושה.
- ”בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.“ (משנה, מסכת תענית – פרק ד, משנה ח)
- ”בֹּשֶׁת, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ; הַמְּבַיֵּשׁ אֶת הֶעָרֹם, הַמְּבַיֵּשׁ אֶת הַסּוּמָא, וְהַמְּבַיֵּשׁ אֶת הַיָּשֵׁן, חַיָּב.“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק ח, משנה א)
- התנהגותו המחפירה של נציג החברה ביישה את שולחיו.
| השורש בושׁ |
|
השורש ב־ו־שׁ הוא שורש מגזרת נע"ו/י הניטה לפי משקל "פָּעֹל".
| ב־ו־שׁ |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
בֹּשׁ |
בּוֹשׁ |
יֵבוֹשׁ |
בּוֹשׁ |
לֵבוֹשׁ |
| נִפְעַל |
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל |
הֵבִישׁ |
מֵבִישׁ |
יָבִישׁ |
הָבֵשׁ |
לְהָבִישׁ |
| הֻפְעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
בִּיֵּשׁ בּוֹשֵׁשׁ |
מְבַיֵּשׁ מְבוֹשֵׁשׁ |
יְבַיֵּשׁ יְבוֹשֵׁשׁ |
בַּיֵּשׁ בּוֹשֵׁשׁ |
לְבַיֵּשׁ לְבוֹשֵׁשׁ |
| פֻּעַל |
בֻּיַּשׁ |
מְבֻיַּשׁ |
יְבֻיַּשׁ |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְבַּיֵּשׁ |
מִתְבַּיֵּשׁ |
יִתְבַּיֵּשׁ |
הִתְבַּיֵּשׁ |
לְהִתְבַּיֵּשׁ |
- בבניין קל בגופי הנוכחות והנוכחים החולם המופיע בכל יתר הצורות מתקצר לקמץ קטן מפאת תזוזת הטעם: בָּשְׁתֶּן, בָּשְׁתֶּם.
- בבניין הפעיל מותרת הנטייה גם על-דרך פועלי נפ"יו; הוֹבִישׁ, אוֹבִישׁ, הוֹבִיׁשִׁי, לְהוֹבִישׁ וכולי.
|
|
| ניתוח דקדוקי – פועל |
| כתיב מלא | בויש |
| שורש וגזרה | ב־ו־שׁ |
| בניין | פֻּעַל |
- שביישו אותו, שגרמו לו בושה.
- לאחר שננזף, חזר הילד מבויש לביתו.
| השורש בושׁ |
|
השורש ב־ו־שׁ הוא שורש מגזרת נע"ו/י הניטה לפי משקל "פָּעֹל".
| ב־ו־שׁ |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
בֹּשׁ |
בּוֹשׁ |
יֵבוֹשׁ |
בּוֹשׁ |
לֵבוֹשׁ |
| נִפְעַל |
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל |
הֵבִישׁ |
מֵבִישׁ |
יָבִישׁ |
הָבֵשׁ |
לְהָבִישׁ |
| הֻפְעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
בִּיֵּשׁ בּוֹשֵׁשׁ |
מְבַיֵּשׁ מְבוֹשֵׁשׁ |
יְבַיֵּשׁ יְבוֹשֵׁשׁ |
בַּיֵּשׁ בּוֹשֵׁשׁ |
לְבַיֵּשׁ לְבוֹשֵׁשׁ |
| פֻּעַל |
בֻּיַּשׁ |
מְבֻיַּשׁ |
יְבֻיַּשׁ |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְבַּיֵּשׁ |
מִתְבַּיֵּשׁ |
יִתְבַּיֵּשׁ |
הִתְבַּיֵּשׁ |
לְהִתְבַּיֵּשׁ |
- בבניין קל בגופי הנוכחות והנוכחים החולם המופיע בכל יתר הצורות מתקצר לקמץ קטן מפאת תזוזת הטעם: בָּשְׁתֶּן, בָּשְׁתֶּם.
- בבניין הפעיל מותרת הנטייה גם על-דרך פועלי נפ"יו; הוֹבִישׁ, אוֹבִישׁ, הוֹבִיׁשִׁי, לְהוֹבִישׁ וכולי.
|
|