(2:) רבים מהפרשנים התלבטו לגבי פשרה ושורשה של תיבת ”יְעֹעֵרוּ“ (ישעיהו טו, פסוק ה) ,עד שמצא רש"י כי יעערו לא בהוראת "יעירו" - ירימו, אלה בהוראת: יצעקו . רשי הוסיף והביא ראייה מתרגום יונתן "לא יעוערון בקלהון", והוסיף השד"ל שהתלכדות שתי אותיות ע' באה כדימוי לקול-יללה
(2:) ל: ”עוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה “ (משנה, מסכת כתובות – פרק יג, משנה ו) - בהוראת צועק, השוו למקבילה המקראית: ”וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הֶחֱיָה אֶת-בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל-הַמֶּלֶךְ, עַל-בֵּיתָהּ וְעַל-שָׂדָהּ“ (מלכים ב׳ ח, פסוק ה), ולפיכך מתקבלת דעתו של הבלשן מחבר ה"ערוך" - חנוך יהודה קאהוט ש: "יעערו" הוא צורה קטועה של "יערערו" שהוא פועל מרובע מגזרת ערר . ובתלמוד בבלי : ”לא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום“ (בבלי, מסכת מועד קטן – דף ח, עמוד א) ויש לפרש "יעורר" מלשון יללה וצעקה [1].