עורר

עוֹרֵר א[עריכה]

החריב, הרס. שבר עד היסוד.
- ”אַשּׁוּר יְסָדָהּ לְצִיִּים הֵקִימוּ בַח(י)וּנָיו עֹרְרוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂמָהּ לְמַפֵּלָה“ (ישעיהו כג, פסוק יג)
צועק,מתלונן
- ”לִבִּי, לְמוֹאָב יִזְעָק, בְּרִיחֶהָ, עַד-צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה: כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית, בִּבְכִי יַעֲלֶה-בּוֹ--כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם, זַעֲקַת-שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ“ (ישעיהו טו, פסוק ה)
- ”הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה וְהוּא חָתוּם עָלֶיהָ בְּעֵד, אַדְמוֹן אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר: הַשֵּׁנִי נוֹחַ לִי, וְהָרִאשׁוֹן קָשֶׁה הֵימֶנּוּ“ (משנה, מסכת כתובות – פרק יג, משנה ו)

(2:) רבים מהפרשנים התלבטו לגבי פשרה ושורשה של תיבת ”יְעֹעֵרוּ“ (ישעיהו טו, פסוק ה) ,עד שמצא רש"י כי יעערו לא בהוראת "יעירו" - ירימו, אלה בהוראת: יצעקו . רשי הוסיף והביא ראייה מתרגום יונתן "לא יעוערון בקלהון", והוסיף השד"ל שהתלכדות שתי אותיות ע' באה כדימוי לקול-יללה
(2:) ל: ”עוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה “ (משנה, מסכת כתובות – פרק יג, משנה ו) - בהוראת צועק, השוו למקבילה המקראית: ”וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הֶחֱיָה אֶת-בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל-הַמֶּלֶךְ, עַל-בֵּיתָהּ וְעַל-שָׂדָהּ“ (מלכים ב׳ ח, פסוק ה), ולפיכך מתקבלת דעתו של הבלשן מחבר ה"ערוך" - חנוך יהודה קאהוט ש: "יעערו" הוא צורה קטועה של "יערערו" שהוא פועל מרובע מגזרת ערר . ובתלמוד בבלי : ”לא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום“ (בבלי, מסכת מועד קטן – דף ח, עמוד א) ויש לפרש "יעורר" מלשון יללה וצעקה ^[1].

הפסיק שינה. ובבהשאלה: הגביר את הפעילות.
- ”לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ“ (תהלים פ, פסוק ג)
- ”הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ“ (שיר השירים ח, פסוק ד)
- ”וַאֲבִישַׁי אֲחִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הוּא רֹאשׁ הַשְּׁלֹשָׁה וְהוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל“ (שמואל ב׳ כג, פסוק יח)

↑ עיונים גזרוניים בלשון המקרא(מאמר חמישי),בית מקרא כרך לב‎, חוברת ב (ק"ט‎) (טבת-אדר תשמ"ז)