מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- נֶחֱשַׁב רָצוּי, הָיָה טוֹב וְחִיוּבִי.
- ” מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל“ (במדבר כד, פסוק ה)
- ”מַה-יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה; מַה-טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל-בְּשָׂמִים“ (שיר השירים ד, פסוק י)
- לשון המקרא הָיָה שְׂבַע רָצוֹן, שִמְחָה וָאֹשֶר בָּאוּ עָלָיו.
- ”אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה-אָז, טוֹב לוֹ“ (ירמיהו כב, פסוק טו)
- מן המקרא. השורש משותף לשפות שמיות רבות; באוגריתית: טב, בערבית: טַיִּבּ (طَيِّب), בארמית: טַב ועוד.
- ↑ והֶעתיד הוא לפי יט"ב (מנחי פ"י): ”לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ“ (בראשית יב, פסוק יג)
| השורש טוב |
|---|
|
השורש ט־ו־ב הוא שורש הניטה בעתיד של בניין קל לפי גזרת נפ"יו, וביתר הנטיות ניטה לפי גזרת נע"ו/י.
| ט־ו־ב |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
טֹב |
טוֹב |
יִיטַב |
-אין- |
לֵטוֹב |
| נִפְעַל |
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל |
הֵטִיב |
מֵטִיב |
יָטִיב |
הָטֵב |
לְהָטִיב |
| הֻפְעַל |
הוּטַב |
מוּטָב |
יוּטַב |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
טִיֵּב |
מְטַיֵּב |
יְטַיֵּב |
לְטַיֵּב |
טַיֵּב |
| פֻּעַל |
טֻיַּב |
מְטֻיָּב |
יְטֻיָּב |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
- ראה גם דפי השורשים: י־ט־ב.
|
|
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | טב |
| הגייה* | tav |
| חלק דיבר | שם־תואר, תואר־הפועל, שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ט־ו־ב,גזרת נע"ו/י |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- [ארמית] טוב
