מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- נֶחֱשַׁב רָצוּי, הָיָה טוֹב וְחִיוּבִי.
- ” מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל“ (במדבר כד, פסוק ה)
- ”מַה-יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה; מַה-טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל-בְּשָׂמִים“ (שיר השירים ד, פסוק י)
- לשון המקרא הָיָה שְׂבַע רָצוֹן, שִמְחָה וָאֹשֶר בָּאוּ עָלָיו.
- ”אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה-אָז, טוֹב לוֹ“ (ירמיהו כב, פסוק טו)
- מן המקרא. השורש משותף לשפות שמיות רבות; באוגריתית: טב, בערבית: טַיִּבּ (طَيِّب), בארמית: טַב ועוד.
- ↑ והֶעתיד הוא לפי יט"ב (מנחי פ"י): ”לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ“ (בראשית יב, פסוק יג)
| השורש טוב
|
|
השורש ט־ו־ב הוא שורש הניטה בעתיד של בניין קל לפי גזרת נפ"יו, וביתר הנטיות ניטה לפי גזרת נע"ו/י.
| ט־ו־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
טֹב
|
טוֹב
|
יִיטַב
|
-אין-
|
לֵטוֹב
|
| נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
הֵטִיב
|
מֵטִיב
|
יָטִיב
|
הָטֵב
|
לְהָטִיב
|
| הֻפְעַל
|
הוּטַב
|
מוּטָב
|
יוּטַב
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
טִיֵּב
|
מְטַיֵּב
|
יְטַיֵּב
|
לְטַיֵּב
|
טַיֵּב
|
| פֻּעַל
|
טֻיַּב
|
מְטֻיָּב
|
יְטֻיָּב
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
- ראה גם דפי השורשים: י־ט־ב.
| |
|
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
טב
|
| הגייה* |
tav
|
| חלק דיבר |
שם־תואר, תואר־הפועל, שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ט־ו־ב,גזרת נע"ו/י
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- [ארמית] טוב
