נחיל

נְחִיל

לשון חז"ל עדת בעלי-חיים (נאמר בייחוד על חרקים)
- "עוֹשִׂין פַּרְנָסָה לִנְחִיל שֶׁלִּדְבוֹרִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִבְרַח, אֲבָל אֵין צָדִין אוֹתוֹ בַּתְּחִלָּה." (תוספתא מסכת ביצה – פרק ג, הלכה ד)
- ”וְכֵן נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק י, משנה ב)
- ”ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חונה ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוון להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר“ (ירושלמי, מסכת שבת – פרק יג, הלכה ו)

מקור המילה מן לשון חז"ל.

יתרה מזאת, השורש נ-ח-ל משותף גם לערבית במשמעויות דומות: نَحْلَة-דבורה, مَنْحَل-כוורת.

”אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה, נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר, מִכָּאן יָצָא נְחִיל זֶה.“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק י, משנה ב)
"כיצד מחריבין חורי נמלים רשב"ג אומר נוטל אדם עפר מחורו של זה ונותן לחורו של זה והן זה את זה מרביצין מים על גבי פשתן מפני [העקרב] ונחיל של דבורים למקומו" (תוספתא/מועד קטן/א)
"מאימתי זוכה אדם בנחיל של דבורים משתכנס לקרפיפו הרי שירד נחילו לתוך גנתו של חבירו ושל בעל הגינה מניחו להכנס שלא לשבר את ירקו הרי זה יורד על כורחו ומציל" (תוספתא/בבא קמא/י)
”ומהלך בתוך שדה חבירו להציל את נחילו ואם הזיק משלם מה שהזיק אבל לא יקוץ את סוכו על מנת ליתן את הדמים ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר אף קוצץ ונותן את הדמים“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף קיד, עמוד א)