חנמל

חֲנָמַל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חנמל
הגייה*	khanamal
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות

1. לשון המקרא (משמעות משוערת) מעופף מזיק לתבואה, תופעת טבע הרסנית.

   • ”וַיִּתֵּן לֶחָסִיל יְבוּלָם וִיגִיעָם לָאַרְבֶּה. יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל. וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם“ (תהלים עח, פסוק מז)

גיזרון

• מילה יחידאית בתנ"ך. הגיזרון לא ברור.

פרשנים מפרשים

• מין ארבה. נוטריקון- חונה ומולל את התבואה
• רד"ק ומצודות: הוא מין ממיני הברד. 2. ורבי סעדיה פירש אותו בלשון ערבי אל צקיע, והוא הקרח החזק שמשבר פרחי האילנות ומייבש הלחלוח. ובמדרש: בגפנים על ידי שהיו דקים היה יורד עליהם בפילקין, אבל לשקמים היה בא ונח ומל.
• אבן עזרא 1. מין ארבה 2. אבנים שנופלות מן השמים.

ראו גם

• ילק
• חסיל
• גובאי