מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
טבע
|
הגייה* |
teva
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ט־ב־ע
|
דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
נטיות |
|
- לשון ימי הביניים המהות הבסיסית של דבר מה, התכונות והנטיות המאפיינות אותו.
- ”אֱלֹהִים – תֹּאַר לְמוֹשֵל בְּדָבָר מִן הַדְּבָרִים, וּלְדַיָּן שֶׁלּוֹ, וְיֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה בַּכֹּל כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה בּוֹ מוֹשֵׁל בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְיֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה בְּחֵלֶק כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה בּוֹ כֹּחַ מִכֹּחוֹת הַגַּלְגַּל, אוֹ טֶבַע מֵן הַטְּבָעִים, אוֹ דַיָּן מִבְּנֵי אָדָם.“ (ספר הכוזרי, מאמר רביעי, פסוק א)
- צריך לחנך את הילד לפי טבעו, ולא לכפות עליו נגד טבעו.
- נופי היקום והסביבה כפי שהם, ללא התערבות האדם.
- מנגל בטבע הוא חוויה מושלמת.
- מחידושי התיבונים. מערבית: طَبِيعَة (טַבִיעָה)
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
טבע
|
הגייה* |
taba
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ט־ב־ע
|
דרך תצורה |
משקל קַטָּל
|
נטיות |
ר׳ טַבָּעִים; טַבַּע־
|
- בעל־מלאכה שתפקידו עיצוב חומר גלם בתבנית כגון: חריטה, הטבעה, החתמה או יציקה וייבוש.
- להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.
מספר הסעיפים בערך זה קטן מהנדרש, הסעיף
גזרון הוא סעיף מהותי החסר לערך.
- הלך לאבדון כתוצאה מאפיפתו במים, שהמים כילו אותו.
- ”טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי-מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי.“ (תהלים סט, פסוק ג)
- הילד שלי טבע לפני כשנתיים בבריכה.
- שקע בנוזל עקב משקלו.
- ”וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יָדוֹ אֶל-הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי אֶל-מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה.“ (שמואל א׳ יז, פסוק מט)
- ”...וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וּבַבּוֹר אֵין-מַיִם כִּי אִם-טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט.“ (ירמיהו לח, פסוק ו)
- האבן הזאת טבעה במהירות במימי הים.
- עיצב חומר גלם בתבנית, באמצעות חריטה, הטבעה או המסה וייבוש.
- ”וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ד, משנה ה)
- הורד, לעתים בכפייה, לתוך המים.
- ”מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף“ (שמות טו, פסוק ד)
- קיבל תבנית.
- שורש המילה הוא "טבע" במובן של "שיקוע". המילה בהגדרתה הראשונה מופיעה בתנ"ך כנ"ל.
ניתוח דקדוקי - פועל
|
כתיב מלא |
טיבע
|
שורש וגזרה |
ט־ב־ע
|
בניין |
פִּעֵל
|
- לשון ימי הביניים גרם לדבר מה לצלול ולשקוע.
- "אנשי האניה הורדו אל סירות ההצלה והימאים הגרמנים טיבעו את כלי השיט על ידי פתיחת שסתומי הצפה בתחתית האניה." (מאיר שָׂשׂ, המערכה על הימים, 1991)