מקבילבחילופי צ־ט מהאות הפרוטו־שמית ṱ לכנענית 𐤒𐤑 (קץ)[1], אוגריתית 𐎖𐎑 (קטֿ),[2][3] ארמית קַיִט/קַיְטָא. המילה מתועדת בלוחות אל-עמארנה הכתובות בניב כנעני מן המאה ה-14 לפנה"ס בהגיית קֶצִי qe-e-şi (צטוט: "אם לא ישלח המלך צבא סדיר לגבל עד קציר הקיץ, הם יכבשוה"). ובניב עברי-כנעני המופיע בלוח גזר, קיץ בהוראת קציר התאנים או "קטיף התאנים". ערבית: قَيْظ (קיטֿ) 'חום כבד' וגם 'אמצע הקיץ', עונת החום הכבד. אונקלוס מתרגם את ”וְקַיִץ וָחֹרֶף“ (בראשית ח, פסוק כב), לארמית: ”וְקֵיטָא וְסִתְוָא“ (אונקלוס על בראשית ח – פסוק כב).
לפי רוב המקורות, ונגזר מן ק-צ-ץ[4] כי קיץ במשמע הבסיסי הוא 'קציר הפירות'[5]: קצירת (=קציצת, קיצוץ) הפירות, המקביל של קציר הדגנים. כמו ”עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ“ (ישעיהו טז, פסוק ט), ”עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ“ (ירמיהו ח, פסוק כ). בהשאלה, העונה של קציר זה: עונת הקיץ.
השורש הדו-עיצורי ק-ץ, הקרוב אל ק-ט, קשור לרעיון של לחתוך: קצר, קצץ, קצב, קצע, קצה, קֵץ, קטע, קטף, קטם[6], גם קטל (=חתך במשמעו הבסיסי, כמו ארמית קטל 'חתך'[7]), וסביר להניח קטן (=שקטעו אותו).
גדליה בן אחיקם מורה לשארית העם שלא גלה לבבל: ”וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן“ (ירמיהו מ, פסוק י) הביטוי "אספו יין וקיץ" מרמז על פרי התאנה שערכה בימי קדם לא סולא בפז, זמן הבשלתן הפך לאות וסימן לבא עונת הקיץ. כך החל השם "קיץ" לעונת שנה, ואם אמר איש לחברו "אראך בקיץ", יכול היה החבר להבין: "אראה אותך בעת הבשלת התאנים" או "בימות החמה", ושני אלה היו שווי ערך בעיניהם.[8] עפ"י אתר האקדמיה לעברית "כלוב קיץ" הוא סל של פירות קיץ ויש אומרים תאנים. חוקרים משערים כי הנביא הגה את המילה בצירי – קֵץ, וזאת על פי הגייתן של מילים במשקל זה בפי תושבי צפון ארץ ישראל בתקופתו: יֵן (=יין), זֵת (=זית) וכדומה. הגייה זו נלמדת מן הכתיב "נבל ין" (=נבל יין) בחרסי שומרון (מן המאה התשיעית־השמינית לפנה"ס). לפי הסבר זה המילה קיץ שבצירוף "כלוב קיץ" אינה רק קרובה בהגייתה למילה קֵץ שבהמשך הנבואה, אלא זהה לה.
הסיבה לכך: מקור הפועל ודיוק הגדרה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד הדף לא תוקן. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, תוכלו לציין זאת בדף השיחה שלו.
ערך בוויקיפדיה: קיץ