תפת

תֹּפֶת א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תופת
הגייה*	tofet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ת־פ־ת
דרך תצורה	משקל קֹטֶל
נטיות

1. מקום בעיר הקודש ששימש לפולחן שריפת אדם

   • ”לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְלֹא־יִקָּרֵא֩ לַמָּק֨וֹם הַזֶּ֥ה ע֛וֹד הַתֹּ֖פֶת וְגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֑ם כִּ֖י אִם־גֵּ֥יא הַהֲרֵגָֽה“ (ירמיהו יט, פסוק ו)

2. שרפה, מדורה גדולה.

   • ”וּזְכֹר יְקוֹד תֹּפֶת אֲשֶׁר יִבְעַר / מֵאֵשׁ עֲדֵי תֹאמַר כְּסִינַי זֶה“ (ספר הענק, מאת יהודה אלחריזי, בפרויקט בן יהודה)
   • ”רק התאוה העזה להתעשר אשר בערה בקרבו כאש תפת“ (הירושה, מאת פרץ סמולנסקין, בפרויקט בן יהודה)

3. גהנום.

   • ”יֹאמְרוּ אֲשֶׁר תֹּפֶת בְתוֹכוֹ לַהֲבוֹת / אֵשׁ אֹכְלָה רִשְׁעָה וְנַפְשׁוֹת שׁוֹבֲבוֹת“ (מחברות עמנואל, מאת עמנואל הרומי, בפרויקט בן יהודה)
   • ”וכי היה שם במרומים גן־עדן נפלא כזה, הנה נמצא לעומתו בעמקי התהום, בתחתיות השאול העמוקה, תופת איום ונורא.“ (כליל אי השלמות, מאת ישעיהו ברשדסקי, בפרויקט בן יהודה)

4. בהשאלה: מצב או מאורע קשה הכרוך בכאב ובסבל רב.

   • ”תופת נערך בלבי ואתה היית שלוו ומאושר“ (רבי שפרה, מאת בן אביגדור, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• המילה ממקור שמי-פניקי בהוראת: "שרפה" או "אש" ומקבילה היא לשורש העברי שׁ־פ־ת. ארמית: תְּפָיָא בהוראת: אח לבישול, מוקד. סורית: תְּפַיָּא. , ערבית (أُثْفِيَّةٌ) אֻתְ'פִיָּה - בהוראת 'אחת מאבני הבסיס של הקדֵרה' וגם בהוראת 'כלי לתמיכה בעץ בעת צריבה באח'. היו שקשרו בין 'תֹּפֶת' לבין המילה בסנסקריט tapti (חוֹם), אך רוב החוקרים לא קיבלו הקשר זה.
• מופיע גם בצורת 'תפתה' - ”כִּי-עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, גַּם-הוא (הִיא) לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב; מְדֻרָתָהּ, אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה--נִשְׁמַת יְהוָה כְּנַחַל גָּפְרִית, בֹּעֲרָה בָּהּ“ (ישעיהו ל, פסוק לג) . השוו גם 'פתה', בפרסית: תַפתַן (تافتان) פירושה: פיתה
• האטימולוגיות של חלק מפרשני-המקרא שלפיהן המילה גזורה מהשורש ת־פ־ף, בהוראת תוף שנגינתו מושמעת בראש המחנה מבוססות על פרשנות הפסוק: ”וְהִצִּיגַנִי, לִמְשֹׁל עַמִּים; וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה“ (איוב יז, פסוק ו) תופת על משקל בּשׁת, שֹׁקת , אותה פרשנות "פסיכדלית" קושרת הופעת כלי נגינה בפסוקים במשמעויות נפשיות מלבד אלה המוסיקליות , לדוגמא: ”כנור חִידָתִי“ (תהילים מט, פסוק ה) . ”כְּתֹף וְכִנּוֹר; וְיִשְׂמְחוּ“ (איוב כא, פסוק יב) ”כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה“ (ירמיהו מח, פסוק לו). אולם בחוגי האקדמיה, פירוש זה לא התקבל ^{[דרוש מקור]}.

פרשנים מפרשים

• עפ"י "תופת" כמקבילה לתיבת "תוף":

מצודת דוד: "הוא המקום שהיו מעבירים שם בניהם למולך ונקראה כן ע"ש שהיו מכים בתופים לבל ישמע האב נהמת הבן כשהוא נשרף בין המדורות ולבל יכמרו רחמיו".

רד"ק: "שם מקום שהיו מעבירין שם בניהם למולך היה שם המקום תופת ואמרו כי נקרא כן כי היו מרקדים ומכים בתופים בשעת העבודה כדי שלא ישמע האב צעקת בנו כשהיו מעבירין אותו באש וינהם לבו עליו ויקחהו מידם".

רלב"ג: "הנה עשו שם בנין כדי להעביר בנו ובתו באש למולך והיה אש מכאן ואש מכאן והכומרים מעבירים אותו בין שני האשים".

רש"י: "הוא המולך ועל שם שהיו הכהנים מקישים בתופים שלא ישמע האב את נהמת הבן כשהוא נכוה בידי הצורה של עכו"ם מולך קראוהו תופת".

צירופים

• אש תופת
• ייסורי תופת
• כאבי תופת
• מכונית תופת
• מלאך תופת

מילים נרדפות

• מוקד (2)
• שאול (3)
• תפתה (3)

ניגודים

• גן עדן (2)

תרגום

• אנגלית: inferno‏‏‏‏ (1), hell‏, abyss‏, Topheth (2)
• ערבית: حَرِيق‏‏‏‏ (1), جَهَنَّم‏, جَحِيم‏‏‏‏ (2)

ראו גם

• עבודת אלילים

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: עבודת המולך

תֹּפֶת ב

דף זה מופיע ברשימת הערכים הדורשים שכתוב.

הסיבה לכך: הגדרה ופרשנות שאין להן כל סימוכין, ואינן מופיעות במילונים עבריים אחרים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד הדף לא תוקן. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, תוכלו לציין זאת בדף השיחה שלו.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תופת
הגייה*	tofet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ת־ו־ף
דרך תצורה	משקל קְטֹלֶת
נטיות

1. (משמעות משוערת) לשון המקרא יריקה או הבעת בוז / או כתיב בהשפעה כנענית-אוגריתית המקביל לתיבת: משפט העברית, ראו גזרון דין בדוגמא מאוגריתית

   • ”וְהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה“ (איוב יז, פסוק ו)

גיזרון

1. המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל. והוקבלה כנראה לשורש ט-פ-ף היוצר את תיבת טפה. הדעה המקובלת במחקר גורסת שהמילה גזורה מהשורש האונומטופאי ת־ו־פ, שעניינו יריקה ופליטה. שורש זה, שאיננו בשימוש כיום בעברית, משותף גם לשפות קדומות אחרות: תְּפַף (ארמית), taf`a (אתיופית, טיגרית), تَفَلَ (תָפָלָ, ערבית), tf (מצרית), taf (קופטית). חלק מפרשני המקרא (ראו להלן) הציעו לזהות את המילה עם תֹּפֶת א, אולם פירוש זה איננו מקובל כיום.^{[דרוש מקור]}

פרשנים מפרשים

• היו שפירשו תפת מן הארמית בבלית של התלמוד כמקבילה לצורה - 'טְפוּ' (כמו בביטוי-"טְפוּ,טְפוּ,טְפוּ") ,יריקה . וגם, על פי לשון נקבית ”תוף שדאי“ (בבלי, מסכת כתובות – דף סא, עמוד ב) בהוראת ריקקי והשליכי . רש"י מפרש ”ברוקא דהדדי תפיתו“ (בבלי, מסכת שבת – דף צט, עמוד ב) בלשון רבים, בהוראת "יריקות הדדיות" .(=בצוותה).
• אבן עזרא: "כמו מקום התפת לפני בני אדם ועיניהם ויש אומרים כי התי"ו האחרון נוסף והוא כמו תוף".
• מצודת דוד: "לגיהנם".
• מצודת ציון: "כן יקרא הגיהנם כמו ”כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה“ (ישעיהו ל, פסוק לג) ע"ש שכל המתפתה ביצרו נופל בה".
• רלב"ג: "אדון כענין תפתאי האמור בדניאל ( ”תפתיא“ (דניאל ג, פסוק ג))".
• רש"י: "כמו תוף".

ניגודים

• כיבוד

תרגום

• אנגלית: spitting‏‏‏‏

ראו גם

• גנאי