בוז

בּוּז

יחס משפיל ומעליב; הסתכלות על האחר כעל חסר־ערך.
- ”וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, תִּקַּח־לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז; הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ.“ (בראשית לח, פסוק כג)
- ”חָנֵּנוּ יהוה, חָנֵּנוּ; כִּי־רַב שָׂבַעְנוּ בוּז.“ (תהלים קכג, פסוק ג)
- ”בְּבוֹא־רָשָׁע, בָּא גַם־בּוּז; וְעִם־קָלוֹן, חֶרְפָּה.“ (משלי יח, פסוק ג)
- ”שׁוֹפֵךְ בּוּז עַל־נְדִיבִים; וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה.“ (איוב יב, פסוק כא)