פתה

פִּתָּה א[עריכה]

עברית חדשה לחם שטוח, ולעתים בעל כיס, העשוי מקמח בתוספת שמרים.
- ”פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים, וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן; מִנְחָה, הִוא“ (ויקרא ב, פסוק ו)
- עתה היא מגישה ארוחת ערבית: פיתות ומרק עדשים... "בת המושבה", א"ש שטיין
- ”אֶקַּח אִתִּי עַגְבָנִיָּה, / סִדּוּר קָטָן, וּפִתָּה; / וּמִסִּפּוּן הָאֳנִיָּה / לַמֶּרְחַקִּים אַבִּיטָה.“ (גְּדַלְיָה רֶבַע אִישׁ, מאת נתן אלתרמן בזֶמֶרֶשֶׁת)
- "עשינו לו תכף כסא שבת / אפינו לו פיתה חמה אחת" (הטיול הגדול, מאת נעמי שמר)

מארמית: פיתא, צורה ארמית לפת (לחם), המילה נשאלה ליוונית ביזנטית: píta) πίτα) באותה משמעות, ע"פ אתר האקדמיה לעברית מוצאהּ הלועזי זועק לכל עבר זאת בשל הטעמתה המילעלית של המילה פיתה שאינה מתיישבת עם הטעמת המלרע של מילים בסיומת ־ָה ממין נקבה בעברית, דוגמת אישה, גינה, מלכה, מִשאלה.
מצרית קדומה פַּתה,פַּת (pꜥṯḥ , pꜥt) בהוראת לחם-מושטח. להלן הירוגליף:

ערך בוויקיפדיה: פיתה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פיתה

במקרא גם פִּתִּיתִּי וגם פִּתֵּיתִי ”פִּתֵּיתִי אֵת הַנָּבִיא הַהוּא“ (יחזקאל יד, פסוק ט).

הולך שולל, נמשך לעשות דבר בתרמית ובדעת שאינה מלאה.
- ”אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ וְנִקְחָה נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ“ (ירמיהו כ, פסוק י)
- ”אין מעשה קטנה כלום אלא כמפותה בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה“ (משנה, מסכת יבמות – פרק יג, משנה ב)

מי שתוך הונאה-עצמית התרצה לדבוק בהתנהגות מסוימת (בדר"כ שלילית)
- ”הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם“ (דברים יא, פסוק טז)