זמורה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זְמוֹרָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא זמורה
הגייה* zmora
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ז־מ־ר ב
דרך תצורה משקל משקל קְטוֹלָה
נטיות ר׳ זְמוֹרוֹת[1]; זְמוֹרַת־, ר׳ זְמוֹרוֹת־
  1. לשון המקרא בד, ענף ובמיוחד ענף של גפן; שריג של גפן שגדל ונעשה קשה כעץ.
    • "וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד" (במדבר יג, פסוק כג)
    • "זמורה שהיא קשורה בטפיח, ממלאין בה בשבת." (משנה, מסכת שבתפרק יז, משנה ו)
    • "ברוח הסתיו חורקת / על העץ זמורה יבשה. / לעולם לא יחזור השקט, / יד המוות נגעה בחורשה." (סתו, מאת לאה גולדברג)
  2. לשון חז"ל סמל השררה של פקיד מלכות או מגיסטרט רומי; ובהשאלה: שררה, סמכות, תפקיד בעל סמכות.

גיזרון[עריכה]

  • מן ז־מ־ר, זָמַר, במשמעות קָצַץ, גָּזַם.
  • זמורה של גפן, בלטינית vitis, הייתה סמל השררה של קנטוריון בצבא ובצי הרומאי.

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  הריבוי המקובל של "זמורה" הוא "זמורות". במקרא מופיע "זמורים" בפסוק "כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵתוּ" (נחום ב, פסוק ג).