זמורה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זְמוֹרָה א[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא זמורה
הגייה* zmora
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ז־מ־ר ב
דרך תצורה משקל קְטוֹלָה
נטיות ר׳ זְמוֹרוֹת[1]; זְמוֹרַת־, ר׳ זְמוֹרוֹת־
  1. לשון המקרא בד, ענף ובמיוחד ענף של גפן; שריג של גפן שגדל ונעשה קשה כעץ.
    • "וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד" (במדבר יג, פסוק כג)
    • "זמורה שהיא קשורה בטפיח, ממלאין בה בשבת." (משנה, מסכת שבתפרק יז, משנה ו)
    • "ברוח הסתיו חורקת / על העץ זמורה יבשה. / לעולם לא יחזור השקט, / יד המוות נגעה בחורשה." (סתו, מאת לאה גולדברג)
  2. לשון חז"ל סמל השררה של פקיד מלכות או מגיסטרט רומי; ובהשאלה: שררה, סמכות, תפקיד בעל סמכות.

גיזרון[עריכה]

  • מן ז־מ־ר, זָמַר, במשמעות קָצַץ, גָּזַם.
  • זמורה של גפן, בלטינית vitis, הייתה סמל השררה של קנטוריון בצבא ובצי הרומאי.

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  הריבוי המקובל של "זמורה" הוא "זמורות". במקרא מופיע "זמורים" בפסוק "כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵתוּ" (נחום ב, פסוק ג).

זְמוֹרָה ב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא זמורה
הגייה* zmora
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ז־מ־ר א
דרך תצורה משקל קְטוֹלָה
נטיות ר׳ זְמוֹרוֹת
  1. לשון המקרא [לא בשימוש] נפיחה; פליטת גזים דרך פי הטבעת כתוצר לוואי של פעולת מערכת העיכול.
    • "וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲרָאִיתָ בֶן-אָדָם – הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה, מֵעֲשׂוֹת אֶת-הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ-פֹה; כִּי-מָלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ חָמָס, וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי, וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת-הַזְּמוֹרָה, אֶל-אַפָּם." (יחזקאל ח, פסוק יז)

גיזרון[עריכה]

  • מן ז־מ־ר, זִמֵּר, במשמעות נִגֵּן. המילה מופיעה פעם אחת בלבד, בפסוק לעיל.

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]