מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
נדוש
|
| הגייה* |
nadosh
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ד־ו־שׁ
|
| דרך תצורה |
משקל נִקְטָל
|
| נטיות |
ר׳ נְדוֹשִׁים, נ׳ נְדוֹשָׁה, נ"ר נְדוֹשׁוֹת
|
- עברית חדשה בנאלי, שחוק, שיגרתי, ידוע וצפוי מראש, שדנו בו זה-מכבר.
- "מספר חברים המליצו לי על ספר זה, אך לטעמי העלילה שלו נדושה, ולכן כמעט שלא מצאתי בו עניין".
- לשון המקרא שדשו (=חבטו) אותו.
- "אתמול הדגן נדוש ע"י החוואים".
- ”וַיָּשָׁב אָרְנָן, וַיַּרְא אֶת-הַמַּלְאָךְ, וְאַרְבַּעַת בָּנָיו עִמּוֹ, מִתְחַבְּאִים; וְאָרְנָן, דָּשׁ חִטִּים. “ (דברי הימים א׳ כא, פסוק כ)
- מלשון דוש כפועל, בהוראת לרמוס, לדרוך . מצויה גם באכדית - דיאֲשׂ diās . סורית - דֻשֻׁ
מילים נרדפות[עריכה]
