מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
תשובה
|
| הגייה* |
tshuva
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
שׁ־ו־ב
|
| דרך תצורה |
משקל תְּקוּלָה
|
| נטיות |
ר׳ תְּשׁוּבוֹת; תְּשׁוּבַת־
|
- דבר הנאמר כתגובה לדברי האחר.
- לשון חז"ל (יהדות) חרטה כנה על חטאים שנעשו, ופרישה מאורח חיים מופקר.
- ”הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.“ (משנה, מסכת יומא – פרק ח, משנה ט)
- ”אִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ד, משנה י)
- ”הוּא הָיָה אוֹמֵר, יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הַעוֹלָם הַבָּא.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ד, משנה יז)
- ”'הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק'. "'על מנת שאני צדיק' - אפילו רשע גמור, מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו“ (בבלי, מסכת קידושין – דף מט, עמוד ב)
- ”גָּדוֹל הוּא כֹּחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה שֶׁמְּבַטֶּלֶת גְּזֵרָה“ (ויקרא רבה, פרשה י, סימן ה)
- לשון המקרא חזרה למקומו, שיבה.
- ”וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי־שָׁם בֵּיתוֹ, וְשָׁם שָׁפָט אֶת־יִשְׂרָאֵל; וַיִּבֶן־שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוה.“ (שמואל א׳ ז, פסוק יז)
- לשון המקרא בהשאלה מן (3): תחילת מחזור.
- ”וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה; וַיִּפְקֹד בֶּן־הֲדַד אֶת־אֲרָם, וַיַּעַל אֲפֵקָה לַמִּלְחָמָה עִם־יִשְׂרָאֵל.“ (נלכים א כ, פסוק כו)
- בלשון מצרית קדומה בכתב חרטומים : 'אוֹשְׁבְּ' wšb ובהוראת - מענה.
- בלשון ארמית : 'תּוּב' (בעברית 'שוּב, חזור') ; ובדומה, בערבית השורש ث و ب "טוּבּ" : 'חזרה'.
1
- απόκριση (תעתיק: apókrisi)
- رد (תעתיק: רַדּ)
- پاسخ (תעתיק: פָּאסֻח')
- צרפתית: réponse
- קוריאנית: 답 (תעתיק: dap)
- רוסית: ответ (תעתיק: otvét)
- שוודית: svar
|
ערך בוויקיפדיה: תשובה