מנדלי מו"ס מצטט מן החכם אבן-עזרא את המסורת בדבר שם ה'רחם' - "היות ובא רחם באו רחמים לעולם" (יש אחרים הגורסים כי "עושה רחמים עם חבריו או עם גוזליו בלבד", ראו - רחֲם, ر حم).
בפשיטתא ובתרגום יונתן הארמיים קרוי: "שרקרקא" . אונקולוס תרגם ירקרקא. רס"ג מתרגם: "רכֹם" וזאת עפ"י הערבית רקםرَخَم, "עוף-דורס ממשפחת הנשריים".
ההיסטוריון והמילונאי היהודי יוליוס פירסט מצא כי השורש ר-ח-ם מורה בערבית על גיוון צבעים והעוף נקרא כך משום שראשו צהוב, רוב נוצוציו לבנות ואברותיו שחורות. פירסט הסמיך את השורשים השמיים רחם, רקם (מכאן רקמה), רגם (מכאן ארגמן).[4]