קרח

קֶרַח

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קרח
הגייה^*	kerakh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ק־ר־ח ב
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	ר׳ קְרָחִים; קֶרַח־, ר׳ קַרְחֵי־; כ׳ קַרְחוֹ

מים במצב צבירה מוצק, מים שקפאו.
- ”הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי.“ (בראשית לא, פסוק מ)
- ”וּדְמוּת עַל־רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל־רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה.“ (יחזקאל א, פסוק כב)
- ”מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח; וּכְפֹר שָׁמַיִם מִי יְלָדוֹ?“ (איוב לט, פסוק כח)
- הקרח הוא בעל מבנה גבישי.
בהשאלה: קור רוח, אדישות.
- הקהל ניסה להפריע לשחקן הכדורסל בצעקות, אבל הוא קרח, שום דבר לא מזיז לו.

यख़‏‏‏‏ (תעתיק: yax)

ערך בוויקיפדיה: קרח

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרח

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קירח
הגייה^*	kere'akh
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ק־ר־ח א
דרך תצורה	משקל קִטֵּל
נטיות	ר׳ קֵרְחִים; נ׳ קֵרַחַת, נ"ר קֵרְחוֹת

מי שראשו חשוף משיער.
- ”וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא.“ (ויקרא יג, פסוק מ)
- ”...וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ.“ (מלכים ב׳ ב, פסוק כג)
- ”הַנּוֹדֵר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ, אָסוּר בַּקֵּרְחִין וּבְבַעֲלֵי שֵׂיבוֹת, וּמֻתָּר בַּנָּשִׁים וּבַקְּטַנִּים, שֶׁאֵין נִקְרָאִין שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ אֶלָּא אֲנָשִׁים.“ (משנה, מסכת נדרים – פרק ג, משנה ח)
- אנשים קרחים לא צריכים לדאוג לתספורת.
בהשאלה: מקום גלוי וחשוף.
- ”הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי! / הַר-טְרָשִׁים קֵרֵחַ. / עֵדֶר עֻלְפֶּה: שֶׂה וּגְדִי. / זְהַב-הָדָר שָׂמֵחַ.“ (הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!, מאת שאול טשרניחובסקי, בפרויקט בן יהודה)

לשון המקרא הסיר את שיער הראש.
- ”לֹא יִקְרְחוּ (כ: יקרחה) קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ“ (ויקרא כא, פסוק ה)
- ”קָרְחִי וָגֹזִּי, עַל-בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ; הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר, כִּי גָלוּ מִמֵּךְ.“ (מיכה א, פסוק טז)

המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בשורש ק־ר־ח מספר פעלים יחידאיים יִקָּרֵחַ (ירמיהו ט"ז) הקריח (יחזקאל כ"ז) קֻרַח מֻקְרָח (יחזקאל כ"ט).

ערך בוויקיפדיה: קורח