מוצק
מוּצָק
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מוצק |
| הגייה* | mutsak |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | י־צ־ק |
| דרך תצורה | משקל מֻקְטָל |
| נטיות | ר׳ מוּצָקִים |
- לשון המקרא עשוי מקשה אחת.
- ”וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם הַכֹּל מוּצָק.“ (מלכים א׳ ז, פסוק לג)
- ”תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים חְזָקִים כִּרְאִי מוּצָק.“ (איוב לז, פסוק יח)
- ”וַיַּעַשׂ אֶת-הַיָּם מוּצָק עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׁפָתוֹ אֶל-שְׂפָתוֹ עָגוֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב.“ (דברי הימים ב׳ ד, פסוק ב)
- אחד מארבעת מצבי הצבירה של החומר, בו החלקיקים צמודים זה לזה עד כדי כך שאין להם כושר תנועה. במצב צבירה זה, לחומר צורה ונפח קבועים.
- בהשאלה: (בנוגע לטיעון או דעה) עמיד, חזק, שאינו ניתן לסתירה בקלות.
תרגום
[עריכה]ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: מוצק |
| מצבי הצבירה של החומר | |||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||
