מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
שלג
|
הגייה* |
sheleg
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
שׁ־ל־ג
|
דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
נטיות |
ר׳ שְׁלָגִים; שֶׁלֶג־, ר׳ שִׁלְגֵי־, הפסק; שָׁלֶג
|
- גבישי קרח שנוצרים בעת קפיאת המים בעננים ונופלים ארצה בצורת פתיתים לבנים.
- שלג במרכז ישראל הוא מחזה נדיר.
- במדינות רבות בזמן חג המולד הנוצרי יורד שלג.
- "כַּבֵּה חֲמַת הַכּוֹס בְּמֵי־שֶׁלֶג / מַשְׁקֶה כמוֹ חָכָם יְכַב קָצֶף" ("כבה חמת הכוס במי שלג", רבי משה אבן עזרא)
- ”לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה' אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ“ (ישעיהו א, פסוק יח)
- ”לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים.“ (משלי לא, פסוק כא)
- ”כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב.“ (משלי כה, פסוק יג)
- "והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה" (מקואות פרק ז משנה א)
- מפרוטושמית , -ṯalg*
- ארמית מקראית, תְּלַג
- ארמית סורית, תַּלְגָּא
- אוגריתית, glṯ
- אכדית, שלגוּ šalgu
- ערבית, ثَلْج (תַ'לְגְ').[1].
מובאות נוספות[עריכה]
- "סִבְכֵי בְרוֹשִׁים טְעוּנֵי שֶׁלֶג" ("משירי החרף", חיים נחמן ביאליק)
- תַּחְתָּיו הִגִּיעַ עֵת הַסְּתָיו וָחֹרֶף / הַמְכַסֵּנוּ שֶׁלֶג וּכְפוֹר הֵכָּסֶף" ("דוד וברזלי", יהודה לייב גורדון)
- "אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ" (תהלים קמח ח)
- "הֲבָאתָ אֶל אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה" (איוב לח, כב)
- "תנא דבי רבי ישמעאל: בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם - יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ב, עמוד ב')
- "שאם כוייו על כף ידו וצבת על כף ראשו וצבה או שהטיל עליו שלג או צונן במקום שאינו נראה חייב לרפותו" (תלמוד ירושלמי, מסכת בבא קמא, פרק ח', הלכה ג')
- "אמר ריש לקיש: מיכאל כולו שלג וגבריאל כולו אש ועומדין זה אצל זה ואינם מזיקים זה את זה" (דברים רבה, פרשה ה', הלכה י"ב)
קישורים חיצוניים[עריכה]
 ערך בוויקיפדיה: שלג |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שלג |
- ↑ "שלג", לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 7950)
השורש שׁלג
|
השורש שׁ־ל־ג הוא שורש מגזרת השלמים.
ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
משקע קר טבעי.
|
גזרה |
|
הופיע לראשונה בלשון |
במקרא
|
נטיות הפעלים[עריכה]
שׁ־ל־ג
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
שָׁלַג
|
שׁוֹלֵג
|
יִשְׁלֹג
|
שְׁלֹג
|
לִשְׁלֹג
|
נִפְעַל
|
נִשְׁלַג
|
נִשְׁלָג
|
יִשָּׁלֵג
|
הִשָּׁלֵג
|
לְהִשָּׁלֵג
|
הִפְעִיל
|
הִשְׁלִיג
|
מַשְׁלִיג
|
יַשְׁלִיג
|
הַשְׁלֵג
|
לְהַשְׁלִיג
|
הֻפְעַל
|
הֻשְׁלַג
|
מֻשְׁלָג
|
יֻשְׁלַג
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| |
|
שָׁלַג או שֹלַג[עריכה]
ניתוח דקדוקי - פועל
|
כתיב מלא |
|
שורש וגזרה |
שׁ־ל־ג
|
בניין |
|
- לשון המקרא [משוער] התמלא בשלג נהיה לבן וצח
- ”בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן“ (תהלים סח, פסוק טו)
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא. נגזרת מן 'שֶׁלֶג' אך אין תמימות דעים לגבי גזרונה ומשמעותה.
- * מקור שומר , ובאכדית 'שלגוּ' šalgu בהוראת "שלג", ממנה נגזרה תיבת "אשלגוּ" ashlaku בהוראת "כובס" . נגזרת אכדית נוספת היא תיבת "אשלג" שזוהה כבורית(סבון) אותו מזכיר איוב, וששמש לרחצה ונקיון ”אִם-הִתְרָחַצְתִּי במו- (בְמֵי-) שָׁלֶג וַהֲזִכּוֹתִי בְּבֹר כַּפָּי“ (איוב ט, פסוק ל).
פרשנים מפרשים[עריכה]
- רד"ק א. הלבין ב. פועל עומד או פועל יוצא והתי"ו מתייחסת לאל.
- מצודות: הלבין (קרר)
השורש שׁלג
|
השורש שׁ־ל־ג הוא שורש מגזרת השלמים.
ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
משקע קר טבעי.
|
גזרה |
|
הופיע לראשונה בלשון |
במקרא
|
נטיות הפעלים[עריכה]
שׁ־ל־ג
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
שָׁלַג
|
שׁוֹלֵג
|
יִשְׁלֹג
|
שְׁלֹג
|
לִשְׁלֹג
|
נִפְעַל
|
נִשְׁלַג
|
נִשְׁלָג
|
יִשָּׁלֵג
|
הִשָּׁלֵג
|
לְהִשָּׁלֵג
|
הִפְעִיל
|
הִשְׁלִיג
|
מַשְׁלִיג
|
יַשְׁלִיג
|
הַשְׁלֵג
|
לְהַשְׁלִיג
|
הֻפְעַל
|
הֻשְׁלַג
|
מֻשְׁלָג
|
יֻשְׁלַג
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| |
|