מצוי בארמית פעולת השרשת העשבים והטחב. דוגמה: ”אשכח כופרא[...]משום יאוש בעלים נגעו בה, דחזא דקדחי ביה חלפי“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף כג, עמוד ב) תרגום: מצא חתיכת זפת, התיר לו לקחת לעצמו משום שהבעלים התיאשו בודאי שראה שקדחו בה עשבים.
"משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה אמר להם מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח (?) אמרו לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה " (ויקרא רבה ויקרא פרשה ד)
”עובד כוכבים שקדח (חבית של יין) במינקת והעלה או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית זה היה מעשה ואסרוהו“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף נח, עמוד )
