מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לשון חז"ל ”סָכִין אֶת הַפַּגִּים וּמְנַקְּבִים אוֹתָם, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ב, משנה ה ) ”חָבִית שֶׁל זֵיתִים מְגֻלְגָּלִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ לְנַקֵּב . וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: צָרִיךְ לְנַקֵּב .“ (משנה, מסכת עדיות – פרק ד, משנה ו ) נהג האוטובוס ניקב את הכרטיסיה.
בלשון חז"ל צורת הפיעל החליפה את צורת הקל נָקַב המצויה במקרא, ראו עוד בגיזרון שם.
לשון המקרא ”וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ <בימין> מִיָּמִין בְּבוֹא אִישׁ בֵּית יְהוָה, וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית יְהוָה.“ (מלכים ב׳ יב , פסוק י ) ”עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ , כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו.“ (מלכים ב׳ יח , פסוק כא ) ”הֲתָשִׂים אַגְמֹן בְּאַפּוֹ, וּבְחוֹחַ תִּקֹּב לֶחֱיוֹ.“ (איוב מ , פסוק כו ) ”לֹא יִקּוֹב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְּאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, “ (משנה, מסכת שבת – פרק ב, משנה ד )
מקבילות בארמית: נקיב ובערבית: نَقَّبَ (נַקַּבַּ) במשמעות דומה: יצר חור, קדח, חפר בור. השוו גם אכדית: naqābu - לקיים יחסי מין, לאנוס, לבעול בתולה.[ 1]
בלשון חז"ל מצויה יותר צורת הפיעל, ובעקבות זאת בעברית חדשה צורת הקל כמעט ואינה קיימת.
לשון חז"ל ”עָלְתָה חֲזָזִית עַל רֻבּוֹ, נִטְּלָה פִטְמָתוֹ, נִקְלַף, נִסְדַּק, נִקַּב וְחָסַר כָּל שֶׁהוּא, פָּסוּל.“ (משנה, מסכת סוכה – פרק ג, משנה ו ) ”שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק וְדִבְּקוֹ, פָּסוּל. דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת, פָּסוּל. נִקַּב וּסְתָמוֹ, אִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה, פָּסוּל.“ (משנה, מסכת ראש השנה – פרק ג, משנה ו )
צורת הסביל של פועל נָקַב המקראי.
לשון המקרא ”וַיֹּאמַר נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה.“ (בראשית ל , פסוק כח ) ”וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ, וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ .“ (ישעיהו סב , פסוק ב ) בכדי להמנע מאי־הבנה, המנהל נקב בתאריך היעד לסיום העבודה.
לא רציתי להאשים אדם כלשהו, ולכן לא נקבתי בשמו של החשוד.
כנראה במקור משורש ק־ב־ב, ראו קָבָב . השוו גם לאכדית: qabû - לומר, לדבר, לבטא, וכן: לייעד, להכריז.[ 2]
לשון המקרא ”וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לָבוֹא לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד.“ (דברי הימים א׳ יב , פסוק לב ) . ”וּמִן הַנְּתִינִים שֶׁנָּתַן דָּוִיד וְהַשָּׂרִים לַעֲבֹדַת הַלְוִיִּם - נְתִינִים מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים כֻּלָּם נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת .“ (עזרא ח , פסוק כ )
סביל של הפועל נָקַב . בכל ההופעות במקרא מופיע כחלק מהצירוף "נקב בשם".
לשון המקרא ”וְנֹקֵב שֵׁם-יְהוָה מוֹת יוּמָת, רָגוֹם יִרְגְּמוּ-בוֹ כָּל-הָעֵדָה: כַּגֵּר, כָּאֶזְרָח – בְּנָקְבוֹ -שֵׁם, יוּמָת.“ (ויקרא כד , פסוק טז ) . ”וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן.“ (ויקרא כד , פסוק יא ) ”אֲנִי רָאִיתִי אֱוִיל מַשְׁרִישׁ וָאֶקּוֹב נָוֵהוּ פִתְאֹם.“ (איוב ג , פסוק ה )
משמעות זו כנראה קשורה למשמעות של נָקַב ב - לבטא, לומר במפורש. גם קרוב אל הפועל קָבַב (משורש ק־ב־ב), שאף הוא משמש בהוראת: קללה. שתי הצורות מופיעות זה לצד זה בפסוק ”מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהוָה.“ (במדבר כג , פסוק ח ) . וראו שם בגיזרון.
שקיללו אותו.
להגדרה זו אין משפט מדגים . אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.כאן .
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא נקב
הגייה * ne kev
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש נ־ק־ב א גזרת חפ"נ
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות ר׳ נְקָבִים; נֶקֶב־, ר׳ נִקְבֵי־
.[לשון המקרא ”מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ.“ (יחזקאל כח , פסוק יג ) "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחׇכְמָה, וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים , חֲלוּלִים חֲלוּלִים." (ברכת אשר יצר ) ראובן סבל מנקב בריאה ונותח בבית־החולים.
מקבילה בערבית: نَقْب (נַקְבּ) - מעבר, מנהרה, בקע.
↑ מילון CAD, כרך N1, עמ' 328. ↑ מילון CAD, כרך Q, עמ' 22 והלאה.
