כויה

כְּוִיָּה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	כוויה
הגייה*	kviya
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	כ־ו־י/ה
דרך תצורה	משקל קְטִילָה
נטיות	ר׳ כְּוִיּוֹת

כוויה

1. חבלה בגוף הנגרמת מחום עז, כימיקלים, קרינה, או זרם חשמלי; היא מלווה בכאב, אדמומיות בעור, שלפוחיות ועד לצריבת העור והותרת פצע פתוח.

   • ”כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה.“ (שמות כא, פסוק כה)

מקור

• מקרא. שם פעולה של הפועל כָּוָה.
• השורש מופיע במספר שפות שמיות סורית-ארמית: (כַּוּי = נשרף, חריכה). ערבית: (كَوَى כוה = חריכה ) ובדומה גם באכדית.
• יוונית-עתיקה, בצורת kaio ‏(καίω) במשמעות-לשרוף, להדליק.
• בלשון מנדעית, ארמית יהודית, סורית, ובמגילות קומראן - "(שמש)א֗ ב֗הון כוייה ושלקה֗", במשמעות-"השמש בהה בם וחרכם"

צירופים

• כוויית קור

מילים נרדפות

• מִכְוָּה

תרגום

• אנגלית: burn‏‏‏‏

ראו גם

• כוה
• נכוה

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: כוויה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כוויות