מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | כוויה |
| הגייה* | kviya |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | כ־ו־י/ה |
| דרך תצורה | משקל קְטִילָה |
| נטיות | ר׳ כְּוִיּוֹת |
כוויה
- חבלה בגוף הנגרמת מחום עז, כימיקלים, קרינה, או זרם חשמלי; היא מלווה בכאב, אדמומיות בעור, שלפוחיות ועד לצריבת העור והותרת פצע פתוח.
- ”כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה.“ (שמות כא, פסוק כה)
- מקרא. שם פעולה של הפועל כָּוָה.
- השורש מופיע במספר שפות שמיות סורית-ארמית: (כַּוּי = נשרף, חריכה). ערבית: (كَوَى קַווֳה = חריכה ) אכדית: (קָוואֻ=להשרף).
- יוונית-עתיקה, בצורת כּאו καίω במשמעות-לשרוף, להדליק.
- בלשון מנדעית, ארמית יהודית, סורית, ובמגילות קומראן - "(שמש)א֗ ב֗הון כוייה ושלקה֗", במשמעות-"השמש בהה בם וחרכם"
|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כוויות |
ערך בוויקיפדיה: כוויה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כוויות