לשון חז"ל תיבה ששימשה כקופּה להטלת שקלי התרומה לעבודת בית המקדש בצורת קרן-בהמות.
”שלשה עשר שופרות היו במקדש וכתוב עליהם תקלין חדתין ותקלין עתיקין קינין וגוזלי עולה עצים ולבונה זהב לכפורת ששה לנדבה“ (משנה, מסכת שקלים – פרק ו, משנה ה)
"האשה שנתנה דמי קינה לשופר אוכלת בזבחים לערב רי"א לא היה שופר לקינין מפני התערובות אלא האומ' הרי עלי תרין מביא ונותן לשופר של תרין בני יונה מביא ונותן לשופר של בני יונה" (תוספתא שקלים פ"ג הלכה ג)
המקבילות המובהקות ביותר מצויות בניבי הארמית, שבהם מילים דומות (שופרא, שיפורא) מציינות קרן או כלי נשיפה. סבורים שהמילה קשורה גם לאכדית: (šappāru, sabbāru) sappāru = "אחד ממיני הבקר", ואולי נשאלה ממנה; כמו כן משערים שהצורה האכדית קשורה בדרך כלשהי לשומרית šegbar = "אייל או עז הרים". טיב היחסים בין כל הצורות הללו איננו ברור, ואף לא ברור אם מקורה הראשוני של המילה הוא שמי או שומרי; אף הועלתה סברה שהמילה שייכת לרובד מסופוטמי קדום, שאיננו קרוב לא לאכדית ולא לשומרית. נראה שהמילה הורתה בתחילה על חיה מקורננת כלשהי, ומהוראה זו התפתחה ההוראה המטונימית "קרן" ← "קרן ככלי נשיפה". [1]
אולי הוא מן "שפר" בהוראת נעים, שירה. כמו "הנותן אמרי שפר".
↑בתרגום האנגלי של האגרת אל הקורניתים (פרק טו פסוק נב) שבברית החדשה השתגר הביטוי "הטראמפ האחרון" (last trump / trumpet) המסמל את שופר יום הדין בבוא ה' לשפוט את בני הבשר
ערך בוויקיפדיה: שופר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שופרות