צבוע

צָבוֹעַ

פרט ממשפחת טורפים דמויי־חתול בת ארבעה מינים בלבד. זהו אוכל נבלות בינוני בגודלו, המצוי באפריקה ובמערב אסיה, המשמיע קול דמוי צחוק.
- ”מאי ברדלס? אמר רב יהודה נפרזא. מאי נפרזא? אמר רב יוסף אפא. מיתיבי: "רבי מאיר אומר אף הצבוע, רבי אלעזר אומר אף הנחש", ואמר רב יוסף צבוע זו אפא? לא קשיא כאן בצבוע זכר כאן בצבוע נקיבה, דתניא: צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף...“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף טז, עמוד א)
- ”עַל הָהָר, עַל הַר גִּלְבּוֹעַ / יֵשׁ מְעָרָה וּבָהּ צָבוֹעַ.“ (הצבוע, מאת עודד בורלא בזֶמֶרֶשֶׁת)

לחלק ניכר משמות גזע הכלביים(וכאלה שנתפסו ככלביים =ראה דב) ישנו מקור קדם - שמי משותף: (זאב, זִאִבְּ,בסורית: דִבַּה) ,(תן, באכדית: זִבֻּ),(צבוע, בשפת געז זְאִב zǝʾb) ...ואף (דב, בסורית קלאסית debbā). שמו של ה: כלב (כַּלבַּא, ܟܠܒܐ kalbā) וה(שועל, באכדית שֵׁעֵלבֻּ šēlebu) מעט התרחקו מתבנית זו אך עדיין שומרים על על מצלול שמי קדום ומשותף.
המילה משותפת לכמה לשונות שמיות, למשל ערבית: ضَبْع או ضَبُع (צַ'בְּע או צַ'בֻּע). בגעז: ṣ́əʿb) ፅዕብ)
המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, ואך בריבוי, כשם מקום: ”גֵּי הַצְּבֹעִים“ (שמואל א׳ יג, פסוק יח), ובנחמיה יא, פסוק לד.

ערך בוויקיפדיה: צבוע

טקסונומיה בוויקימינים: Hyaenidae

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צבועים

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צבוע
הגייה^*	tsavua
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	צ־ב־ע
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ צְבוּעָה, ר׳ צְבוּעִים, נ"ר צְבוּעוֹת

לשון חז"ל בעל צבע.
- ”כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָיו מוּמִין, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו צְבוּעוֹת אִסְטִיס וּפוּאָה, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, מִפְּנֵי שֶׁהָעָם מִסְתַּכְּלִין בּוֹ.“ (משנה, מסכת מגילה – פרק ד, משנה ז)
- ”בֶּגֶד, שֶׁשִּׁתְיוֹ צָבוּעַ וְעֶרְבּוֹ לָבָן, עֶרְבּוֹ צָבוּעַ וְשִׁתְיוֹ לָבָן, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה.“ (משנה, מסכת נגעים – פרק יא, משנה ד)
בהשאלה: מי שמתנהג בצורה הסותרת את אופיו האמיתי, למטרות הונאה.
- ”אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס“ (בבלי, מסכת סוטה – דף כב, עמוד ב)

המילה מופיעה פעם אחת במקרא ובצורה של שאלה רטורית - ”הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי ?!“ (ירמיהו יב, פסוק ט) ^[1] אולם יש שגזרו עיט צבוע בהוראת עיט בעל אצבעות, בעוד פרשנים אחרים גזרו צבוע מלשון צבע.
פירוש רש״י על הציטוט ממסכת סוטה לעיל מסביר שהצבע משנה את המראה החיצוני ולא את התוכן: "אלא מן הצבועים - כלומר שאין מראיתם כתולדותם אלא צבועין מבחוץ ואין תוכן כברם".

(1)

(2)

↑ א"כ - יש לציין כי העיט אינו טורף נבלות, הצבוע כן . יתכן כי "עיט צבוע" שימש בפי מחבר ספר ירמיהו כצירוף שהיה בבחינת מילה נרדפת לנשר (המדומה 'לעיט כאוכל פגרים')