שועל

שׁוּעָל[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שועל
הגייה^*	shu׳al
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ שׁוּעָלִים; שׁוּעַל־, ר׳ שׁוּעֲלֵי־

בעל חיים ממשפחת הכלביים, אשר חוטמו ארוך ומחודד. התכונה המיוחסת לו בספרות המשלים היא העורמה.
- ”וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן, וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת שׁוּעָלִים...“ (שופטים טו, פסוק ד)
- ”עַל הַר-צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ-בוֹ.“ (איכה ה, פסוק יח)
- ”אֶחֱזוּ-לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר.“ (שיר השירים ב, פסוק טו)
- ”וְטוֹבִיָּה הָעַמֹּנִי אֶצְלוֹ וַיֹּאמֶר גַּם אֲשֶׁר-הֵם בּוֹנִים אִם-יַעֲלֶה שׁוּעָל וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם.“ (נחמיה ג, פסוק לה)
- ”הַזְּאֵב וְהַכֶּלֶב, כֶּלֶב הַכֻּפְרִי וְהַשּׁוּעָל [...] אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה“ (משנה, מסכת כלאים – פרק א, משנה ו)
- ”וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ב, משנה י)
בהשאלה מן (1): אדם ערמומי ופיקח
- "יָא בָּאיֵה יָא בָּאיֵה, אַל תִּשְׁאַל אַל תִּשְׁאַל / כָּךְ צִוָּה זְאֵבִיק, זְאַבִיק הַשּׁוּעָל." (כָּכָה סְתָם, מאת ע' הלל)
שם פרטי לזכר
- ”וּבַחֲצַר שׁוּעָל וּבִבְאֵר שֶׁבַע וּבְנֹתֶיהָ.“ (נחמיה יא, פסוק כז)
- ”בְּנֵי צוֹפָח סוּחַ וְחַרְנֶפֶר וְשׁוּעָל וּבֵרִי וְיִמְרָה.“ (דברי הימים א׳ ז, פסוק לו)

גיזרון[עריכה]

אכדית: שֶלבֻּ šēlebu בהוראת שועל . השוו עם שם הישוב ”שַׁעֲלַבִּין“ (יהושע יט, פסוק מב),לפיכך שמה של נקבת השועל בישראל מופיע כשם משפחה בצורת: שלביה (שעלביה).
משפה קדם-שמית לערבית וארמית, תעלין = שועל. "כְתַעלִין בְחָרבָתָא" [1] = "כְּשֻׁעָלִים בָחרבות" . ת. יונתן- על יחזקאל יג -ד'
מקבילה בארמית: תַּעַל או תַּעֲלָא, ܬܥܸܠ/ܬܥܶܠ או ܬܲܥܠܵܐ/ܬܰܥܠܳܐ (בחילופי ש' ות') וכן בערבית ثَعْلَب (תַעְלַב), באכדית: 𒈜 (šēlebu) ובאוגריתית: 𐎘𐎓𐎍𐎁 (ṯʿlb).