נין

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נִין[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא נין
הגייה* nin
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש נ־י־ן
דרך תצורה משקל קִיל
נטיות נ׳ נִינָה; ר׳ נִינִים, נ"ר נִינוֹת
  1. לשון המקרא הדור הראשון בילידי האדם, בן
    • "וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ" (בראשית כא, פסוק כג)
    • "וכל האומר אין ערלה בחוצה לארץ לא יהא לו נין ונכד" (בבלי, מסכת קידושיןדף לט, עמוד א)
  2. עברית חדשה בנו של הנכד או של הנכדה.
    • הוא רק בן ששים וכבר נולד לו נין, הנכדה שלו התחתנה בגיל צעיר.
  3. לשון המקרא, משמעות משוערת שַׂר, מושל.
    • "אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ" (תהלים עד, פסוק ח)

גיזרון[עריכה]

כל המפרשים נין הוא בן, וכמו שנראה מלשון המקרא. בעברית החדשה נין הפך לבן הנכד. רש"י (ישעיה י"ד כב,תהלים ע"ב משלי כט) כותב כי הבן הוא המושל בנכסי האב ולכן נקרא נין (2).

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

  • המילה מופיעה במקרא שלוש פעמים, בשלוש הפעמים לפני המילה נכד: "לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי" (בראשית כא, פסוק כג), "לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ" (איוב יח, פסוק יט), "וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד" (ישעיהו יד, פסוק כב). לפי הפירוש המקובל "נין" במקרא פירושו "בן". ויש מפרשים שהוא מילה נרדפת ל"נכד", או "צאצא" כל שהוא. המשמעות (1) מקורה איפוא בלשון המדוברת, ולא במקרא.[1]
  • המילה במשמעות (2) היא במשמעות משוערת, ומופיעה במקרא רק בפסוק לעיל בתהלים ע"ד, ח. רש"י שם מפרש: "נינם - מושליהם", ומקשר את המילה לפועל ינון בפסוקים "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ ינין [יִנּוֹן] שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ" (תהלים עב, פסוק יז), "מְפַנֵּ֣ק מִנֹּ֣עַר עַבְדּ֑וֹ וְ֝אַחֲרִית֗וֹ יִהְיֶ֥ה מָנֽוֹן" (משלי כט, פסוק כא).
בפרושו על הפסוק במשלי מעיר רש"י על הקשר בין משמעות (2) ומשמעות (1): "...שהנין קם תחת אביו לשלוט בנכסיו".

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  למשל, יצחק הירשברג כתב בעיתון "קול העם" מתאריך 8/9/47 בטור "שבושי לשון" (עמ' 2) כי המשמעות "בן הנכד" למילה "נין" היא שגויה. לדבריו:

"לאמיתו של דבר 'נין' הוא בן. מקורו הוא השורש 'נון', שמובנו: צמוח, גדול, התרבה [...] לפי זה יובן השם הארמי 'נון' - דג, כקרוב לשורש הזה, כי גם במקרא מופיע הפועל 'וידגו' במובן ויתרבו".