”ובכלל אין אני מוצא בכל זה אלא שייכות רחוקה לעיקר שלי, כלומר, להכרתי הלאומית החפשית בהווה, שכולה חילונית, אתיאיסטית, אתיאולוגית.“ (בעיתונות ובספרות, מאת יוסף חיים ברנר, בפרויקט בן יהודה)
חלק מהתושבים החילוניים בישראל מתלוננים לעתים כי חוקי המדינה כופים אותם לשמור מצוות.
עברית חדשה שאיננו קשור לדת.
להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו. רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.
המילה מתועדת בהוראה 3 גם בארמית, כאשר ”וְזָר, לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם“ (במדבר יח, פסוק ד) מתורגם בתרגום אונקלוס: "וְחִילוֹנַי לָא יִקְרַב לְוָתְכוֹן". בתרגומים הארמיים הוא משמש גם בהוראת: אדם זר, שאיננו מוכר, השוו: ”וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם“ (בראשית מב, פסוק ז) מתורגם בתרגום המיוחס ליונתן: "ואיתעביד בעיניהום כחילונאי". בארמית היא מופיע כשורש ע"ו, ובעברית היא מופיעה כשורש ע"ע.
המילה חִלּוֹנַי נגזרה משם העצם חֹל בסיומת התואר ־וֹנַי. מניחים שהצורה חִלּוֹנַי התהוותה כתוצאה מדיסימילציה מהצורה המקורית *חֻלּוֹנַי (והשווּ חִיצוֹן מן *חוּצוֹן - חוּץ + ־וֹן). על אף שהמילה איננה מתועדת בלשון התנאים, בן-ציון גרוס מעריך שהיא משקפת "יצירה ארמית־עברית", כלשונו. לדבריו, הן תנועת החולם שבסיומת (בארמית היינו מצפים לקמץ), הן בידול התנועות שבא בעקבותיה אופייניים יותר ללשון חז"ל, ונראה שגם הבסיס חֹל שממנו נגזרה המילה הוא עברי.[1]
בעברית החדשה החליפה המילה את הסיומת הארמית ־וֹנַי במקבילתה העברית ־וֹנִי, וכך קיבלה צורה עברית אופיינית יותר: חִלּוֹנִי. בצורתה זו החלה המילה לשמש במשמעות המודרנית של "שאיננו קשור לדת". לצדה של חִלּוֹנִי התקיימה במשך תקופה מסוימת גם צורת המשנה חֻלּוֹנִי, שנוצרה בעברית החדשה. יוסף קלוזנר הטיף לדבוק בניקוד זה, התואם את נטיית השם חֹל (לדוגמה: חֻלִּין), וראה בצורה חִלּוֹנִי שיבוש.[2] אחרים ציינו שבידול התנועות שהתרחש במילה הארמית רגיל בעברית, וטענו שדווקא הצורה חֻלּוֹנִי זרה לרוח השפה.[3]. הצורה חֻלּוֹנִי נעלמה בסופו של דבר.
היה זה כנראה יוסף חיים ברנר הראשון לתאר חילוני כאדם שאינו מקיים מצוות. כך למשל כתב: "…להכרתי הלאומית החפשית בהוה, שכלה חילונית, אתיאיסטית, אתיאולוגית…" (מתוך "בעיתונות ובספרות" ב, 1910, עמ' 7).
ערך בוויקיפדיה: חילונים