מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | חיצון |
| הגייה* | khitson |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ו־ץ |
| דרך תצורה | משקל קִטְלוֹן |
| נטיות | נ׳ חִיצוֹנָה (חִיצוֹנִית) ר׳ חִיצוֹנִים חִיצוֹנוֹת |
- שנמצא מחוץ למקום מוגדר. שנוטה לצד חוץ במרחב.
- ”וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן[...] וְאֶת קַרְקַע הַבַּיִת צִפָּה זָהָב לִפְנִימָה וְלַחִיצוֹן“ (מלכים א׳ ו, פסוקים כט–ל)
- ”בְּבֹאָם הַכֹּהֲנִים וְלֹא יֵצְאוּ מֵהַקֹּדֶשׁ אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וְשָׁם יַנִּיחוּ בִגְדֵיהֶם“ (יחזקאל מב, פסוק יד)
- ”הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור“ (משנה, מסכת ערלה – פרק א, משנה א)
- ”שני חצרות זו לפנים מזו הפנימית חייבת והחיצונה פטורה“ (משנה, מסכת מעשרות – פרק ג, משנה ה)
- לשון המקרא ולשון חז"ל. היום נהוג יותר חיצוני וחיצונית חיצוניים.
