מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
חוב
|
| הגייה* |
chov
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ח־ו־ב
|
| דרך תצורה |
משקל קוֹל
|
| נטיות |
ר׳ חוֹבוֹת, חוֹבוֹ, חוֹבָהּ
|
- מה שמוטל על האדם לעשות בין אם ירצה ובין אם לאו. בפרט: סכום כסף שעליו לשלם עבור נזק, הלואה או כל דין.
- ”חוֹב יָשִׁיב גְּזֵלָה לֹא יִגְזֹל לַחְמוֹ לְרָעֵב יִתֵּן וְעֵירֹם יְכַסֶּה בָּגֶד“ (יחזקאל יח, פסוק ז)
- ”וכן לענין החוב אמר לו בעל חובו זרוק לי חובי וזרקו לו קרוב למלוה זכה הלוה“ (משנה, מסכת גיטין – פרק ח, משנה ג)
- ”מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו וא"ל אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו“ (משנה, מסכת בבא בתרא – פרק י, משנה ה)
- ”מי שהקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה“ (משנה, מסכת ערכין – פרק ו, משנה ב)
- ”כיון שהגיע לו זמנו לא היה לפורעו, א"ל בא ועשה עמי בחובך“ (איכה רבה, פרשה ג, סימן א)
- ”חג הסוכות תעשה לך: לך-לשם חובך“ (בבלי, מסכת סוכה – דף ט, עמוד א)
- מן חיב חב. המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל . אכדית חֻבֻּלֻ ḫubullu כלומר "חוב נושא ריבית".
מילים נרדפות[עריכה]
