חב

חָב[עריכה]

לשון חז"ל נעשה חַיָּב. חל עליו דין.
- ”וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטה הארץ“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק א, משנה א)
- ”אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה“ (משנה, מסכת ברכות – פרק א, משנה ג)
- ”מה לנו ולצרה הזו?..ושמא תאמרו: מה לנו לחוב בדמו של זה?“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף לז, עמוד ב)
לשון חז"ל גרם לאחר להיות חייב.
- ”בתחילה אין מעמידין אפיטרופוס ליתומין לחוב להן אלא לזכות להן ואם חבו- חבו“ (ירושלמי, מסכת גיטין – דף מז, עמוד א)
- {{צט/בבלי|התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה|

סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אין לבלבל ערך זה עם הערך חוב.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה^*
חלק דיבר
מין
שורש	ח־ב־א
דרך תצורה
נטיות	ר׳ ? נ"י חֻבִּי חֻבּוֹ חֻבָּהּ חֻבָּם חֻבָּן חֻבְּכֶם

לשון המקרא מקום נסתר מן העין.
- ”אִם כִּסִּיתִי כְאָדָם פְּשָׁעָי לִטְמוֹן בְּחֻבִּי עֲו‍ֹנִי“ (איוב לא, פסוק לג)
- גילית כי הספר הישן אוצר בחובו מידע רב ובעל ערך.

סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

המילה נמצאת פעם אחת במקרא משמשת רק בנסמך