המשמעות המקורית של השורש ד־כ־א הייתה 'למעוך' או 'למחוץ', כך בפסוק ”לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יהוה“ (דברים כג, פסוק ב).
בהמשך קיבל השורש משמעות רוחנית יותר, לדוגמא: ”קָרוֹב יהוה לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ“ (תהלים לד, פסוק יט).
בהמשך קיבל השורש את גזרת קִטָּלוֹן בדומה לשגעון ותמהון.
עוד נאמר במאמרי חז"ל שדכאון אותיות "דכא" ו"און".[דרוש מקור]
2) בהידמות מלאה של פה"פ דל"ת לת"ו הבניין, כך לפי האקדמיה ללשון העברית:"בבניין התפעל כאשר אות השורש הראשונה היא דל"ת נוצר רצף של שני עיצורים דומים מאוד בהגייתם: תי"ו ודל"ת – התְדרדר. במקרה זה יכולה לחול הידמות של התי"ו לדל"ת: במקום התי"ו יבוא דגש בדל"ת – הִדּרדר" (האותיות ת' ו-ד' בבניין התפעל)
שימו לב: העושה אנלוגיה בבניין פֻּעַל בזמן ההווה לגזרת נל"י/ה-דינו שגיאה. עה"פ מנוקדת בקמץ ולא בצירה, יש לומר אפוא מְדֻכָּא ולא מְדֻכֵּא.
ערך בוויקיפדיה: דיכאון