דכדוך

דִּכְדּוּךְ[עריכה]

לשון חז"ל תחושה של עצב, צער ומועקה.
- ”קולו לא השתנה, היה ברור כמקודם, ברם נשמע בו איזה צליל של יגון וכאב, דכדוך נפש ומרירות.“ (מגילת פורענויות, מאת אברהם אשר בן אריה דוד פינשטין, בפרויקט בן יהודה)
- ”למרות המאמצים והרצון הטוב של המדריכים, שהפכו לחברים וידידים של ממש, תקפו אותנו לעתים קרובות רגעים של דכדוך ועצבות. כשהייתי נזכרת בעבר הייתי מאד עצובה ולא היה לי רצון להשתתף באספות. בכיתי הרבה. היו אלה געגועים להורי, לאחים שלי ולמשפחתי שאינם עוד.“ (בדרכי החיים: ילדות בזהות ארית בין הכפריים, מאת מרים בריק-נקריץ, בפרויקט בן יהודה)
- תשב אנוש עד דכא, עד דכדוכה של נפש.

ערך בוויקיפדיה: דכדוך