שגעון

שִׁגָּעוֹן

מצב נפשי ושכלי שאינו תקין; ושהלוקה בו אינו נוח לסביבתו.
- ”יַכְּכָה יהוה בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב.“ (דברים כח, פסוק כח)
- ”וַיַגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר בָּא עַד-אֲלֵיהֶם וְלֹא-שָׁב וְהַמִּנְהָג כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי כִּי בְשִׁגָּעוֹן יִנְהָג.“ (מלכים ב׳ ט, פסוק כ)
- ”בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם-יְהוָה אַכֶּה כָל-סוּס בַּתִּמָּהוֹן וְרֹכְבוֹ בַּשִּׁגָּעוֹן וְעַל-בֵּית יְהוּדָה אֶפְקַח אֶת-עֵינַי וְכֹל סוּס הָעַמִּים אַכֶּה בַּעִוָּרוֹן.“ (זכריה יב, פסוק ד)
[סלנג] מצב מאוד טוב המטריף את החושים.
- המסיבה אתמול היתה שגעון.

השורש שׁ־ג־ע הוא שורש מגזרת השלמים.