דכא (שורש)

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השורש ד־כ־א הוא שורש מגזרת נל"א.

נטיות הפעלים[עריכה]

ד־כ־א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל דִּכֵּא מְדַכֵּא יְדַכֵּא דַּכֵּא לְדַכֵּא
פֻּעַל דֻּכָּא מְדֻכָּא יְדֻכָּא -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִדַּכֵּא או הִתְדַּכֵּא מִדַּכֵּא או מִתְדַּכֵּא יִדַּכֵּא או יִתְדַּכֵּא הִדַּכֵּא או הִתְדַּכֵּא לְהִדַּכֵּא או לְהִתְדַּכֵּא

הערות[עריכה]

  • בבניין התפעל מותרת ההטיה על-פי שני דרכים:

1) כיתר הפעלים מגזרת השלמים הנוטים בו, בהיוותרות ת"ו הבניין; הִתְדַּכֵּא.

2) בהידמות מלאה של פה"פ דל"ת לת"ו הבניין, כך לפי האקדמיה ללשון העברית:"בבניין התפעל כאשר אות השורש הראשונה היא דל"ת נוצר רצף של שני עיצורים דומים מאוד בהגייתם: תי"ו ודל"ת – התְדרדר. במקרה זה יכולה לחול הידמות של התי"ו לדל"ת: במקום התי"ו יבוא דגש בדל"ת – הִדּרדר" (האותיות ת' ו-ד' בבניין התפעל)

  • שימו לב: העושה אנלוגיה בבניין פֻּעַל בזמן ההווה לגזרת נל"י/ה-דינו שגיאה. עה"פ מנוקדת בקמץ ולא בצירה, יש לומר אפוא מְדֻכָּא ולא מְדֻכֵּא.