דכא (שורש)

השורש ד־כ־א הוא שורש מגזרת נל"א.

נטיות הפעלים

ד־כ־א	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל
נִפְעַל		נִדְכָּא
הִפְעִיל
הֻפְעַל				-אין-	-אין-
פִּעֵל	דִּכֵּא	מְדַכֵּא	יְדַכֵּא	דַּכֵּא	לְדַכֵּא
פֻּעַל	דֻּכָּא	מְדֻכָּא	יְדֻכָּא	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִדַּכֵּא או הִתְדַּכֵּא	מִדַּכֵּא או מִתְדַּכֵּא	יִדַּכֵּא או יִתְדַּכֵּא	הִדַּכֵּא או הִתְדַּכֵּא	לְהִדַּכֵּא או לְהִתְדַּכֵּא

הערות

• בבניין התפעל מותרת ההטיה על-פי שני דרכים:

1) כיתר הפעלים מגזרת השלמים הנוטים בו, בהיוותרות ת"ו הבניין; הִתְדַּכֵּא.

2) בהידמות מלאה של פה"פ דל"ת לת"ו הבניין, כך לפי האקדמיה ללשון העברית:"בבניין התפעל כאשר אות השורש הראשונה היא דל"ת נוצר רצף של שני עיצורים דומים מאוד בהגייתם: תי"ו ודל"ת – התְדרדר. במקרה זה יכולה לחול הידמות של התי"ו לדל"ת: במקום התי"ו יבוא דגש בדל"ת – הִדּרדר" (האותיות ת' ו-ד' בבניין התפעל)

• שימו לב: העושה אנלוגיה בבניין פֻּעַל בזמן ההווה לגזרת נל"י/ה-דינו שגיאה. עה"פ מנוקדת בקמץ ולא בצירה, יש לומר אפוא מְדֻכָּא ולא מְדֻכֵּא.