”עוצם אני את עיני, ורוצה לתאר לי: מהיכן בא המשורר? מתי חי? באיזו סביבה בלה את חייו? ומי היו העפרות, הצביות החשוקות שעליהן שר? – ואין אני יכול לתאר לי מאומה.“ (עִמָּנוּאֵל הרומי, מאת שאול טשרניחובסקי, בפרויקט בן יהודה)
"כשדוד יוצא בערב / לבלות עם חברים; / מתרחץ ומתגלח / את הצווארון מרים." (ודוד יפה עיניים, מאת דורי בן זאב)
מעבר בין המשמעויות ניתן למצוא בפסוק הבא: ”יְבַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָֽתּוּ.“ (איוב כא, פסוק יג), אך המילה מופיעה כאן בכתיב בלבד.[1][2]
↑משה הלד, עיונים בלקסיקוגרפיה המקראית לאור האכדית / ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיהכרך טז/ ספר צבי מ' אורלינסקי. 1982תשמ"ב
↑A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition By: Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín and Wilfred G.E. Watson - Brill Academic Publishers ;2003 , עמ' 631 : n-q-d
”איש-איש מהם קיבל מאת קבוצת הצעירים ארבע מג'ידות לחודש, ובשכר זה הרשו הם על דעת עצמם לשלש צעירות שישארו גם הן בתל-אביב לשם שמירה. ואלו הן: אדלר אלישבע; שושני בלה; אשתו של קוירצקי.“ (סעדיה שושני – בית-הדפוס שעשה היסטוריה, מאת א"ש שטיין, בפרויקט בן יהודה)