על הפסוק: ”גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה.“ (משלי יד, פסוק יג) מפרש המצודות: אפילו בעבור רבוי השחוק עם כי לא עבר בזה על מצות ה' מ"מ יכאב לבו בעת יקבל הגמול על שפנה לבו לבטלה.
ופירוש רש"י (בבלי, שבת, דף ל ע"ב) : שחוק, סימן כי דעת השוחק לא מיושבת עליו.
שחוק, שמחה או לעג בהתאם להקשר. כך מגדיר אותו הרמב"ן:"הצחוק פעם יאמר ללעג ופעם לשמחה כמו משחקת בתבל ארצו (משלי ח לא) משחקים לפני ה' (משלי ו ה) ולפי דעתי שהכונה בלשון הזה כי כל רואה ענין נפלא באדם לטוב לו ישמח עד ימלא שחוק פיו והוא מה שאמרה שרה (בראשית כא ו) צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי כענין אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה (תהלים קכו ב) וכן עשה אברהם כאשר נאמר לו זה שמח ומלא שחוק פיו ויאמר בלבו ראוי זה לשחוק כי הוא ענין נפלא מאד הלבן מאה שנה יולד ואם שרה בת תשעים תלד ולא יהיה זה לשחוק ולשמחה". (בראשית יז, יז, הרמב"ן)
שחוק, שמחה חלקית שמקורה בחומר בניגוד לשמחה שלמה שמקורה ברוחניות. כפי במפרשים, שמחה הבאה מבטלה בניגוד לשמחת מצווה. כגון: "גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה:" (משלי יד/יג) ופירוש המצודת דוד: "אפילו בעבור רבוי השחוק עם כי לא עבר בזה על מצות ה' מכל מקום יכאב לבו בעת יקבל הגמול על שפנה לבו לבטלה".וכפי בחז"ל:"דשחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה:". (משנה, דמאי, פרק ב' ברטנורא )וכפי: "דשח ושחק עם אשתו שיחה בטלה של ריצוי תשמיש " (בבלי, ברכות, סב/א, רשי )
שחוק, סימן כי דעת השוחק לא מיושבת עליו. (בבלי, שבת, רש"י, דף ל/ב)
