המילה מופיעה פעמיים במקרא, כחלק מהצירוף בדה מלבו, בפסוקים לעיל.[1]
יש אומרים שהמשמעות היא "הוציא". אפשר למצוא בלשון חז"ל ”רבי מאיר אומר שאור בודה להן מתוכן ומחמצן“ (משנה, מסכת מנחות – פרק ה, משנה א) גם בִּדָּה.
יתכן קרוב לאוגריתית בּד (bd) בהוראת: קינה,שיר. הביטוי האוגריתי שהגייתו: בְּדְ-אַתּ (bd ảṯt) שימש בהוראת: 'קינת-נשים'. תיבת בּד (bd) האוגריתית דנה בעיניני אלתור או סילסול מילות שיר בפיו של הזמר .תיבת "בד" מהווה מרכיב שם אלוהות מן המזרח הקדום. מופיע גם כצירוף בלשון אוגריתי: "שֲׁחרו-בּד" (ṯḫr w bd) בהוראת "לְהַאֲלִיל משורר" או שיר .תיבת bd גם בהוראת מבודד,מופרד. בלשון ערבית בדא بدأ - להתחיל,להיות ראשון [1]. השוו לתיבות: בדואי ,בדד. בשיעה האסלמית נשתגר הביטוי שהגייתו: אל-בַּדה (البَدَاء) בהוראת: רצון-אללה, הגילוי שלאחר ההסתר, וגם בהוראת: ההתחלה.
, מאת לאה גולדברג)