לדלג לתוכן

קרץ

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לערך העוסק בקֹרֶץ; ראו אכל קרצה.

קָרַץ א

[עריכה]
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלאקרץ
שורש וגזרהק־ר־ץ
בנייןפָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא צמצם והידק. עצם עין אחת או משך שפתו בהבעה ורמיזה של היתול ושחוק או חיבה. עפ"ר להעביר מסר בערמה ובלי שאחרים יבינו או ישימו לב.
    • ”אַל־יִשְׂמְחוּ־לִי אֹיְבַי שֶׁקֶר; שֹׂנְאַי חִנָּם יִקְרְצוּ־עָיִן.“ (תהלים לה, פסוק יט)
    • קֹרֵץ בְּעֵינָו, מֹלֵל בְּרַגְלָו; מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו.“ (משלי ו, פסוק יג)
    • ”עֹצֶה עֵינָיו לַחְשֹׁב תַּהְפֻּכוֹת; קֹרֵץ שְׂפָתָיו כִּלָּה רָעָה.“ (משלי טז, פסוק ל)
    • ”נָתְנָה שְׂעָרָהּ בְּפִיהָ, קָפְצָה יָדָהּ, קָרְצָה שִׂפְתוֹתֶיהָ, כְּאִלּוּ לֹא טָבְלָה.“ (משנה, מסכת מקואותפרק ח, משנה ה)
  2. [סלנג] בהשאלה: משך תשומת לב ורצון.
    • העבודה הזו קורצת לי
  3. לשון חז"ל חתך, גזר, שחט.
    • ”שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, עִקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַלְבִּין... כַּמָּה יְהֵא בַלַּבְנוּנִית? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּדֵי לִקְרֹץ בְּזוּג“ (משנה, מסכת נגעיםפרק ד, משנה ד)
    • ”סְרוֹד שֶׁל נַחְתּוֹמִין... רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם הִתְקִינוֹ לִהְיוֹת קוֹרֵץ עָלָיו, טָמֵא.“ (משנה, מסכת כליםפרק טו, משנה ב)
    • ”הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד. קְרָצוֹ, וּמֵרַק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ. קִבֵּל אֶת הַדָּם וּזְרָקוֹ.“ (משנה, מסכת יומאפרק ג, משנה ד)

גיזרון

[עריכה]
 1. קרוב לסורית: ܩܵܪܹܨ (קָרִץ) - לצבוט, לקרוץ בעין.
 3. מן השורש המקראי ק־ר־ץ, ראו קֹרַץ.

צירופים

[עריכה]

נגזרות

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

תרגום

[עריכה]
  • אנגלית: wink‏‏‏‏

ראו גם

[עריכה]

קֹרַץ

[עריכה]
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלאקורץ
שורש וגזרהק־ר־ץ
בנייןפֻּעַל
  1. לשון המקרא (משמעות משוערת) נוצר, נעשה, עֻצַּב.
    • ”הֵן אֲנִי כְפִיךָ לָאֵל מֵחֹמֶר קֹרַצְתִּי גַם אָנִי“ (איוב לג, פסוק ו)

גיזרון

[עריכה]
  • הפועל מופיע פעם אחת במקרא.
  • המשמעות הנ"ל ע"פ אוגריתית: 𐎖𐎗𐎕 (קרץ) - לעצב, לתת צורה. יש שפירשו בהוראת: נחתך, נגזר, והקבילו לאכדית: karāṣu - לשבור חתיכה, לכסוס. ובהוראה זו מופיע בחז"ל, ראו לעיל קָרַץ א. פועל דומה קיים גם בגעז: ቀረጸ (כֵּרֵצֵ) - לחתוך, וקרוב גם לחיתית: kars - להסיר, להטיל מום. לפי הוראה זו מקביל לשורש ג־ר־ז (ראו: נגרז, גרזן) בחילוף ג/ק, ז/צ.

פרשנים מפרשים

[עריכה]
  • תרגום: "אִתַּלְשֵׁית" - נתלשתי.
  • פשיטתא: "אתגבלת" - נגבלתי.

נגזרות

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]

קֶרֶץ

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלאקרץ
הגייה*keretz
חלק דיברשם־עצם
מיןזכר
שורשק־ר־ץ
דרך תצורהמשקל קֶטֶל
נטיותר׳ קְרָצִים
  1. לשון המקרא פֶּצע,חיתוך, שחיטה.
    • ”עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם קֶרֶץ מִצָּפוֹן בָּא בָא“ (ירמיהו מו, פסוק כ)
  2. לשון חז"ל חתיכת בצק קטנה שנפרדה מחתיכה גדולה יותר.
  3. לשון חז"ל (משמעות משוערת) מחיצה.
    • ”בֵּית שְׂאֹר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל וְנָתוּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, הַשְּׂאֹר וְהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכוֹ וְהַקֶּרֶץ בֵּינְתַיִם - הַתַּנּוּר טָמֵא וְהַשְּׂאֹר טָהוֹר.“ (משנה, מסכת כליםפרק ח, משנה ו)

גיזרון

[עריכה]
 1. מילה יחידאית במקרא. משורש ק־ר־ץ בהוראת: חיתוך וכריתה. בפסוק זה נאמר ככינוי לאויב שמגיע לשחוט את מצרים שנמשלה לפרה. אמנם בוולגטה תרגם: (stimulator) בהוראת: בעל הדָּרְבָּן. הוראות מקבילות לשורש ק־ר־ץ קיימות בשפות שמיות אחרות: אכדית בהגיית קְרצֻ: (kerṣu) סורית: (ܩܵܪܹܨ) (קָרִץ) - לצבוט. :ארמית: קרץ - לעקוץ, לנשוך. ערבית: (قَرَصَ (קַרַצַ)) בהוראת: לצבוט, לנשוך, לעקוץ. וכן קרוב לתמאזיגת: ⵇⵇⵙ (קקס) - עקיצה של חרק. השערת החוקרים שמקור המילים האלה מפרוטו-שמית: (ḳaraṣ) - לדקור.
 2. משורש ק־ר־ץ המקראי. במקומות אחרים נקרא "מִקְרֶצֶת". קיימת מילה דומה באכדית: (kerṣu) - חתיכה תלושה של בצק או חמר.
 3. ראו 'פרשנים מפרשים'. ויש אומרים שהכוונה לחתיכת בצק, כמו הוראה 2.

נגזרות

[עריכה]

פרשנים מפרשים

[עריכה]

”וְהַקֶּרֶץ בֵּינְתַיִם“ (משנה, מסכת כליםפרק ח, משנה ו)

  • רמב"ם: "הדופן המבדיל בין החלקים יקרא קרץ מלשון: 'מחומר קורצתי גם אני' (איוב לג,ו) ר״ל הָבדלתי ונחתכתי."
  • ר"ש משאנץ: "המחיצה המפסקת היא נקראת קרץ לפי שהיא של חרס, מלשון: מחומר קורצתי."

ראו גם

[עריכה]

קָרַץ ב

[עריכה]
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלאקרץ
שורש וגזרהק־ר־ץ ב
בנייןפָּעַל (קַל)
  1. לשון חז"ל השכים, הקיץ משנתו בשעת מוקדמת.

גיזרון

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]