המשמעות הנ"ל ע"פ אוגריתית: 𐎖𐎗𐎕 (קרץ) - לעצב, לתת צורה. יש שפירשו בהוראת: נחתך, נגזר, והקבילו לאכדית: karāṣu - לשבור חתיכה, לכסוס. ובהוראה זו מופיע בחז"ל, ראו לעיל קָרַץ א. פועל דומה קיים גם בגעז: ቀረጸ (כֵּרֵצֵ) - לחתוך, וקרוב גם לחיתית: kars - להסיר, להטיל מום. לפי הוראה זו מקביל לשורש ג־ר־ז (ראו: נגרז, גרזן) בחילוף ג/ק, ז/צ.
1. מילה יחידאית במקרא. משורש ק־ר־ץ בהוראת: חיתוך וכריתה. בפסוק זה נאמר ככינוי לאויב שמגיע לשחוט את מצרים שנמשלה לפרה. אמנם בוולגטה תרגם: (stimulator) בהוראת: בעל הדָּרְבָּן. הוראות מקבילות לשורש ק־ר־ץ קיימות בשפות שמיות אחרות: אכדית בהגיית קְרצֻ: (kerṣu) סורית: (ܩܵܪܹܨ) (קָרִץ) - לצבוט. :ארמית: קרץ - לעקוץ, לנשוך. ערבית: (قَرَصَ (קַרַצַ)) בהוראת: לצבוט, לנשוך, לעקוץ. וכן קרוב לתמאזיגת: ⵇⵇⵙ (קקס) - עקיצה של חרק. השערת החוקרים שמקור המילים האלה מפרוטו-שמית: (ḳaraṣ) - לדקור.
2. משורש ק־ר־ץ המקראי. במקומות אחרים נקרא "מִקְרֶצֶת". קיימת מילה דומה באכדית: (kerṣu) - חתיכה תלושה של בצק או חמר.
3. ראו 'פרשנים מפרשים'. ויש אומרים שהכוונה לחתיכת בצק, כמו הוראה 2.
לערך העוסק בקֹרֶץ; ראו אכל קרצה.