מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
קינה
|
| הגייה* |
kina
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
ק־י־ן
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר׳ קִינוֹת או קִינִים; קִינַת־, ר׳ קִינֵי־
|
- שיר אבל והספד קצר הנאמר לנפטר.
- ”וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ.“ (שמואל ב׳ א, פסוק יז).
- ”וַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי, וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר; וְכָתוּב אֵלֶיהָ, קִנִים וָהֶגֶה וָהִי.“ (יחזקאל ב, פסוק י).
 ערך בוויקיפדיה: קינה |
| השורש קין
|
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
השמעת דברי יגון וצער
|
| גזרה |
גזרת נע"ו/י
|
| הופיע לראשונה בלשון |
המקרא
|
השורש ק־י־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
| ק־י־ן
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
|
|
|
|
|
| נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
קוֹנֵן
|
מְקוֹנֵן
|
יְקוֹנֵן
|
קוֹנֵן
|
לְקוֹנֵן
|
| פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
| |
|
ערך בוויקיפדיה: קינה