קינה

קִינָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קינה
הגייה^*	kina
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ק־י־ן
דרך תצורה
נטיות	ר׳ קִינוֹת או קִינִים; קִינַת־, ר׳ קִינֵי־

שיר אבל והספד קצר הנאמר לנפטר.
- ”וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ.“ (שמואל ב׳ א, פסוק יז).
- ”וַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי, וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר; וְכָתוּב אֵלֶיהָ, קִנִים וָהֶגֶה וָהִי.“ (יחזקאל ב, פסוק י).

ערך בוויקיפדיה: קינה

השורש ק־י־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.