מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | קינה |
הגייה* | kina |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | ק־י־ן |
דרך תצורה | |
נטיות | ר׳ קִינוֹת או קִינִים; קִינַת־, ר׳ קִינֵי־ |
- שיר אבל והספד קצר הנאמר לנפטר.
- ”וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ.“ (שמואל ב׳ א, פסוק יז).
- ”וַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי, וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר; וְכָתוּב אֵלֶיהָ, קִנִים וָהֶגֶה וָהִי.“ (יחזקאל ב, פסוק י).
 ערך בוויקיפדיה: קינה |
השורש קין |
ניתוח דקדוקי לשורש |
משמעות עיקרית | השמעת דברי יגון וצער |
גזרה | גזרת נע"ו/י |
הופיע לראשונה בלשון | המקרא |
השורש ק־י־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
ק־י־ן |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
|
|
|
|
|
נִפְעַל |
|
|
|
|
|
הִפְעִיל |
|
|
|
|
|
הֻפְעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
קוֹנֵן |
מְקוֹנֵן |
יְקוֹנֵן |
קוֹנֵן |
לְקוֹנֵן |
פֻּעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
|
|