המציא

הִמְצִיא

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	המציא
שורש וגזרה	מ־צ־א, גזרת נל"א
בניין	הִפְעִיל

1. מסר דבר־מה לאחר.

   • ”וְאֶת-הָעֹלָה, הִמְצִיאוּ אֵלָיו לִנְתָחֶיהָ--וְאֶת-הָרֹאשׁ; וַיַּקְטֵר, עַל-הַמִּזְבֵּחַ“ (ויקרא ט, פסוק יב)
   • ”ושמואל אמר: זה הממציא לו מעות לעני בשעת דוחקו“ (בבלי, מסכת חגיגה – דף ה, עמוד א)
   • בית המשפט הורה לתובע להמציא את המסמכים הנדרשים.

2. הגה דבר חדש, שלא היה כמותו לפני כן.

   • "...כל מי שהשיגה ידו, כָּתַב עברית כיכולתו, ובשעת הדחק המציא לו מלים וביטויים חדשים לפי צורך עניינו, בלי כל כוונה מיוחדת להרחיב השפה ולהחיותה" (אחד העם, "לשאלת הלשון (א')")
   • "וְהָאָדָם הִמְצִיא אֶת הַגַּלְגַּל, / וְהָאָדָם הֵשִׁיט סְפִינוֹת עַל גַּל" (בראשית, מאת חיים חפר)

3. בהשאלה: ברא מעשה מדמיונו.

   • "ראיתי כיצד בחורים עמדו והכריזו על סחורות הממתקים שלהם, כל אחד המציא מציאה גדולה משל חברו" (חיים נחמן ביאליק, "על אמריקה", תל־אביב, תשרי התרפ"ז)
   • "הוּא מַמְצִיא סִפּוּרִים – וְאַתָּה צוֹחֵק, / וְהָאוֹר מִתְמַלֵּא בָּעֵינַיִם." (יֶלֶד אַתָּה שׁוֹאֵל, מאת עוזי חיטמן)

צירופים

• המציא את הגלגל (2)

נגזרות

• המצאה
• ממציא

מילים נרדפות

• הגיש (1)
• בדה (3)

תרגום

• אנגלית: invent‏‏‏‏ (2)
• ערבית: إبتكرإخترع‏‏‏‏ (2)

ראו גם

• מציאות
• מָצוי