מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
בדד
|
| הגייה* |
badad
|
| חלק דיבר |
|
| מין |
|
| שורש |
ב־ד־ד
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- מצבו של היחיד כשאינו בקרבת אחרים.
- "בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַחֲנֶה" (ויקרא)
- "שֹׁכְנֵי לְבָדָד יַעַר בּתוֹך כּרְמֶל" (מיכה ז יד)
- "אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם, הָיְתָה כְּאַלְמָנָה" (איכה א) .
מילים נרדפות[עריכה]
{{תרגומים|
| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
בודד
|
| שורש וגזרה |
ש־ר־ש
|
| בניין |
|
- הושם לבדו, יחיד שהופרד מאחרים.
- נעטף על מנת למנוע חשיפה לסביבתו.
- האסיר המסוכן בודד מיתר חביריו.
- כאן יש לכתוב את מקור הפועל.
מילים נרדפות[עריכה]
- שם כנעני לזכר, בעת הקדומה.
