דממה

דְּמָמָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דממה
הגייה*	dmama
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ד־מ־ם א
דרך תצורה	משקל קְטָלָה
נטיות

1. לשון המקרא שקט, דומיה.

   • ”יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע.“ (איוב ד, פסוק ז)
   • ”דממה חרישית שׂררה, למרות קריאותיהם של האחד והשני מבני המזרח. ההולכים על ארבע נראו עצובים ביותר. בני היהודים הלכו לאט.ה.“ (רגעי חיים ומות, מאת יוסף לואידור, בפרויקט בן יהודה)
   • אני מבקש שתהיה פה דממה, אני מנסה להירדם.

2. לשון המקרא העדר רוח; מצב בו הים חלק לגמרי, ללא גלים.

   • "יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם." (תהלים קז כט)

גיזרון

• מן ד-מ-ם, דומיה, שקט.
• האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי המטאורולוגיה (תשל"א), 1971.

צירופים

• דממת רוח
• דממת מות
• דממת אלחוט
• קול דממה דקה
• שבר את הדממה

מילים נרדפות

• דומיה
• שקט
• שתיקה
• הס
• דממת רוח (2)
• גליני (2)
• שטיל (2)

ניגודים

• רעש
• שאון
• מרקחה
• המולה
• סערה

תרגום

• אנגלית: silence‏‏‏‏
• ערבית: سُكوت‏, صَمْت‏‏‏‏

ראו גם

• פוגת רוח
• דמך רוח
• משב רוח