צרר
צָרַר (גם צָר)
[עריכה]| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | צרר |
| שורש וגזרה | צ־ר־ר |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- קשר למקום, אסף בחבילה.
- ”כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד“ (משלי כו, פסוק ח)
- ”צורר אדם בשר וגבינה במטפחת ובלבד שלא יהיו נוגעים זה בזה“ (משנה, מסכת חולין – פרק ח, משנה ב)
- ”צורר את התבלין ונותן לתוך התבשיל אם בטל טעמן מותרין ואם לאו אסורין“ (תוספתא, מסכת שביעית – פרק ו, הלכה ז)
- ”תני חדא: צורר אדם תפיליו עם מעותיו באפרקסותו, ותניא אידך: לא יצור“ (בבלי, מסכת ברכות – דף כג, עמוד ב)
גיזרון
[עריכה]- השורש במקרא בבינוני צרור.
נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]צָרַר ב
[עריכה]| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | צרר |
| שורש וגזרה | צ־ר־ר |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- נעשה לאויב, נלחם והיצר לאחר.
- ”צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם. כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם...“ (במדבר כה, פסוקים יז – יח)
- ”וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ“ (במדבר לג, פסוק נה)
גיזרון
[עריכה]מגזרת הכפולים. מצוי במקרא הפועל צר.