מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
צָרַר (גם צָר)[עריכה]
- קשר למקום, אסף בחבילה.
- השורש במקרא בבינוני צרור.
מילים נרדפות[עריכה]
- נעשה לאויב, נלחם והיצר לאחר.
- ”צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם. כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם...“ (במדבר כה, פסוקים יז – יח)
- ”וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ“ (במדבר לג, פסוק נה)
מגזרת הכפולים. מצוי במקרא הפועל צר.
מילים נרדפות[עריכה]